פוסט #3: ניהול זמן - "עוד דקה!" - המדריך להורה המאמן להתמודדות עם 'עיוורון זמן'

"יש לך חמש דקות להתארגן!".

חמש דקות אחר כך, אתם מוצאים את הילד באותה נקודה, משחק, כאילו לא עברה שנייה.

ייתכן מאוד שהוא באמת לא מרגיש את הזמן החולף.

תופעה זו נקראת "עיוורון זמן" (Time Blindness).

"השעון הפנימי" אצל ילדים עם ADHD מכויל אחרת.

יש רק שני זמנים: "עכשיו" ו"לא עכשיו". משימה שצריך לעשות בעוד שעה או מחר נמצאת בקטגוריית "לא עכשיו" – ומה שלא קורה עכשיו, כמעט לא קיים בתודעה.
קושי בהערכת משך זמן: הם לא יודעים להעריך כמה זמן תיקח כל משימה.
תפיסת זמן סובייקטיבית: כשמעניין (היפר-פוקוס), שעתיים מרגישות כחמש דקות. כשמשעמם, חמש דקות מרגישות כנצח.

התארגנות בוקר: אתם אומרים "יש לנו 10 דקות לצאת". עבורכם, זו הוראה ברורה. עבורו, 10 דקות זה מושג מופשט, נצח. כשהזמן נגמר, הוא מופתע באמת ובתמים כאילו לא הזהרתם אותו מראש.
מעברים: אתם מודיעים "עוד 5 דקות מכבים את המסך". הוא מהנהן, אבל לא באמת מעבד את המידע. כעבור 5 דקות, אתם מכבים והוא מתפרץ בכעס: "אבל רק התחלתי לשחק!". מבחינתו, הזמן לא באמת עבר.
פרויקט לבית הספר: המורה נתנה עבודה להגשה בעוד חודש. במוח שלו, "חודש" מתויק תחת "לא עכשיו". הוא לא יחשוב על זה בכלל עד ערב לפני ההגשה, אז המשימה תהפוך פתאום ל"עכשיו" ותיצור פאניקה.

המטרה היא לתת כלים חיצוניים שהופכים את הזמן למוחשי.

להפוך את הזמן לוויזואלי – טיימר אנלוגי:
- גישת המנכ"ל: "אני סופר עד 3!".
- גישת המאמן: "אנחנו צריכים לצאת עוד 15 דקות. בוא נשים את השעון האדום הזה לידך. כשהאדום ייעלם, זה הסימן". האימון: לא רק אומר כמה זמן יש, אלא מראה את הזמן אוזל.
"לנצח את השיר":
- גישת המנכ"ל: "אם לא תסדר את החדר ב-5 דקות, אין מסך!".
- גישת המאמן: "בוא נראה אם תצליח לסדר את הבגדים לפני שהשיר הזה נגמר!". האימון: הופך מטלה משעממת לאתגר מהנה וקצוב בזמן, ומלמד להרגיש כמה זמן זה "שיר אחד".
תכנון לאחור עם "אבני דרך":
- גישת המנכ"ל: "יש לך מבחן ביום שישי, תתחיל ללמוד!".
- גישת המאמן: "אוקיי, המבחן בשישי. בוא נחשוב אחורה. מה עושים ברביעי? מה בשלישי?". מציירים יחד ציר זמן ויזואלי.
- האימון: מפרק את מושג ה"לא עכשיו" לחלקים קטנים ששייכים ל"עכשיו" של כל יום.

איפה בבית אתם מרגישים הכי חזק את "עיוורון הזמן"? שתפו בתגובות!

אילנה כהנא