פוסט #4: עיכוב תגובה (אינהיביציה) "חשוב לפני שאתה מדבר!" – המדריך לאימון שריר האיפוק

"למה קפצת לפני שסיימתי לדבר?"

אם המשפט הזה מוכר לכם – אתם פוגשים עיכוב תגובה חלש, מה שנקרא בלשון פשוטה ה"ברקסים" של המוח. האינסטינקט כהורה הוא לנזוף, אבל הרבה פעמים הבעיה איננה בחינוך, אלא ביכולת נוירולוגית – והדרך לגדל את היכולת הזו היא אימון.המעבר מהורה "מנכ"ל" (ששולט מבחוץ: "תפסיק!") להורה "מאמן" (שמחזק מבפנים: "בוא נתרגל יחד איך עוצרים ורק אחר כך בוחרים") הוא השינוי שמפתח לילד חוסן פנימי ולא תלות בהערות או עונשים.

מה זה עיכוב תגובה ולמה זה כל כך מהותי?

עיכוב תגובה הוא היכולת לעצור רגע בין מה שקורה לי לבין איך שאני מגיב – מילולית, פיזית או רגשית.אצל ילדים עם ADHD, האזור במוח שאמור לתפקד כמו "שומר סף" – זה שאומר: "רגע, תחכה שנייה", לפעמים נרדם בשמירה, ואז הדחף פשוט יוצא מבלי שנעצר.

• לא מדובר על "בעיית חינוך" אלא על קושי אמיתי לשלוט בזמן־אמת על האוטומט.

• כשאין עצירה — אין לילד הזדמנות לבחור, וכל פעם שהוא מגיב מהר מדי מתרחקת ממנו תחושת המסוגלות.

  
  

  שלושת סוגי האימפולסיביות בילדים עם ADHD

  אימפולסיביות מוטורית

  קושי לרסן את התנועות של הגוף – מתבטא בהתפרצויות פיזיות, קפיצה מהמקום, נגיעה בחפצים בלי לחשוב, קפיצה מתור, או רצון עז לזוז כשצריך לשבת.

  
  

  אימפולסיביות מילולית

  קושי "לסנן" דיבור – הילד קוטע שיחה, עונה לפני שמסיימים לשאול, "נפלטות" לו מילים ללא מחשבה מוקדמת, או מספר סודות/מגיב בלי לחשב תגובה.

  
  

  אימפולסיביות רגשית

  קושי לעצור ולהווסת רגשות עזים – תסכול קטן הופך להתפרצות זעם, בכי מהיר, שמחה שנמרחת ולא נגמרת גם כשכולם רוצים לעבור הלאה.

  
  

  איך זה נראה בחיי היום־יום?

  בבית (הורים)

  מתווכח ומקשה בכל מטלה ("למה דווקא עכשיו?" / "לא רוצה!" בהתפרצות).

  עונה להורה באמצע משפט, ולא נותן לסיים להגיד.

  מגיב בכעס מהיר, מתפרץ או זורק דברים כשהוא לא מקבל את מבוקשו.

  עם אחים

  מתערב בשיח/במשחק של האחים, לוקח חפצים בלי לבקש.

  קוטע את האח, מדבר במקומו או מספר סודות שלו בלי רשות.

  כועס מהר על אחיו, צורח או דוחף כשמרגיש מקופח.

  בבית הספר – בכיתה (יחסים עם מורים)

  עונה לפני שהמורה סיימה לשאול, קופץ מהכיסא או מתחיל תרגיל בלי להאזין להוראות.

  מתפרץ בשיעור, מפריע לדובר, מדבר ללא רשות.

  לא מצליח לווסת אכזבה (למשל, כשלא קיבל תפקיד או ציון שרצה – פורץ בבכי / צעקות / נטרק דלת).

  מבחינה חברתית (עם חברים)

  מגיב לדברים לא במקום: מספר סוד של חבר, עונה בעוקצנות, חוטף משחק מידיים של אחרים.

  ממשיך בדיחה או צחוק למרות שהקבוצה מבקשת לעצור ("די, הבנו...").

  נפגע או כועס מאוד במהירות כשילדים אחרים לא משתפים/מסכימים, מגיב בהקצנה (מתרחק, צורח, מתנפל).

  לכל סוג של אימפולסיביות יש ביטויים שונים בבית, עם האחים, בכיתה ובחברה – וזיהוי הסוג והסיטואציה עוזר לנו לאמן את "שריר העצירה" בדיוק איפה שהכי קשה.

ארבעה שלבים לאימון

1. שמים לב – איתור "רגעי סיכון" וסימנים מקדימים

הכלי: יושבים יחד (גם בגיל צעיר) ועושים "מפת רגעי סיכון": מתי לי הכי קשה לעצור את עצמי?פיתוח דרך הכלי: כשהורה יושב ומנסח יחד עם הילד "איפה בא לי לקפוץ" (בשיעור, בריב עם אחים, ביצירת קשר עם חברים, לפני שינה) – הילד משנה לאט־לאט תפיסה: הוא לומד לבדוק את עצמו, לזהות על מה כדאי לשים לב, וגם אם לא מצליח מיד – עצם הידיעה איפה "נקודת התורפה" נותנת לו אחריות.לדוג' – ילד שאומר: "כשאתה מבקש ממני לכבות טלוויזיה, אני ישר מתפרץ", כבר חצי דרך ליצירת שליטה אמיתית.

תרגול: שלושת ה־S:

• מה הפעיל אותי (Stimulus)?

• איך הגוף/המחשבה שלי מגיבים (State)?

• מהו האות שמופיע אצלי רגע לפני (תחושת לחץ בכתפיים, ידיים שמתחילות לזוז, מילה שעולה לי בראש – Signal)?

ככל שמתרגלים להתבונן, "השומר בשער" מתעורר קצת יותר מהר.

2. עוצרים – תרגול רגעי של "פאוזה" קצרה (מיקרו־בלימה)

הכלי: בוחרים פעולת עצירה שתאפשר מרווח של 5–10 שניות לטובת חשיבה. זה יכול להיות נשיפה ארוכה, מילה מוסכמת ("Pause"/"רגע") או גירוי פיזי עדין (לחיצת גומיה, יד על חזה, כפתור עצירה בחדר).

מה הילד לומד כאן? המוח של ילד עם ADHD נוטה לרוץ במהירות. כל תרגול "פאוזה" מאמן אותו להאט במידה קטנה את הקצב, ולהכניס מרחק בין "בא לי" ל"אני עושה". העצירה גם מאפשרת לבדוק: האם החוויה בגוף תשתנה אם אחכה קצת?עם הזמן, הילד מפנים: "אמנם הדחף חזק – אבל אני יכול, גם לזמן קצר, לעצור ולנשום – ואז אני יותר בשליטה על מה שיקרה הלאה".

דוגמה יומיומית: אם ילד רוצה להגיב בוואטסאפ לדיבור מעליב, לוחץ "טיימר 10 שניות", ואז בודק מחדש – האם לשלוח? זה נותן לו שליטה ותחושת מסוגלות (התגובה לא בורחת ממנו, הוא זה שבוחר).

3. בוחרים – תרגל "שתי אפשרויות מוכנות" בכל נקודת סיכון

הכלי: מראש, בוחרים לכל סיטואציה חמה שתי אפשרויות פשוטות.— "אם אני כועס באח שלי – אני או נושם עמוק או קורא לאמא במקום לצעוק".— "בכיתה, כשעולה לי תשובה – אני או רושם במחברת או מרים יד".— "בצ'אט, אם מישהו עקץ — אני או עונה אמוג'י בלבד או שותק ל־5 דקות".

מה הילד לומד? כל פעם שהוא נתקל ב"מצב חם", הילד לא צריך להמציא פתרון רגעית (וליפול לאוטומט) אלא לשלוף מראש שתיים ולבחור. הדבר מוריד לחץ, מפחית חרטה, וגם נותן תחושת שליטה: יש לי דף של פתרונות – אין צורך להרגיש "תקוע" או מוצף.

ברמה העמוקה: הילד לומד שהוא לא תמיד נשלט ע"י הדחף – אלא עם קצת תרגול, הוא מנהל את הבחירה. זה בונה תחושת עצמאות ואחריות לעתיד.

4. פועלים – חיזוק מיידי ושיחזור יומי

הכלי: אחרי בחירה נכונה – חשוב לתת חיזוק מיידי. "שמתי לב שעצרת רגע ובחרת לא להתפרץ – זה היה חכם ועזרת לכולם!"בערב – דקה של שחזור: "איפה עצרתי היום? מה עבד? במה כדאי לי לתרגל שוב?"אם רוצים – עוקבים אחרי ניצחונות קטנים (משחק נקודות להמרה בפרס קטן/באירוע משמח).

מה הילד לומד? הילד מתחיל להרגיש שיפור אובייקטיבי (אפשר למדוד – כמה פעמים היום הצלחתי לעכב תגובה) ומקבל על כך הערכה. החיזוק המיידי יוצר קישורים חזקים במוח: עצרתי → קיבלתי חיזוק → זה כדאי לי!

ברמה המנטלית: במקום "להיכשל ולספוג עונש", הילד מפתח דימוי עצמי חיובי סביב המאמץ שלו – גם אם לא הכל מושלם.

דוגמאות קלאסיות מהשטח: "מנכ"ל"/"מאמן" ומה אנחנו משיגים

א. "ללמוד פאוזה" במשחק–עצור-לך

• הורה מנכ"ל: "שב בשקט!"

• הורה מאמן: "משחק דג מלוח/הפוך על הפוך": רק כשתהיה יד אדומה כולם עוצרים, אם חשת תנועה — התאמנו שוב.

• מה הילד מפנים? עצירה יכולה להיות גם כיפית ולא רק עונשית, שהבלם נהיה חלק מהרגלים נעימים ושיתוף עם מבוגר, כלומר – הבלם שלי הוא נכס, לא קללה.

ב. "תסריט מוכן" במקום "אל תגיד"

• הורה מנכ"ל: "אם תגיד עוד פעם — אתה בחדר!"

• הורה מאמן: "בוא נמצא יחד ביטוי/מילה אחרת", למשל – להגיד "אני כועס" או "תני לי רגע" במקום לכנות שם גנאי.

• העומק: הילד מפנים דרכי תקשורת חיוביות, לומד להגדיר את הרגש ("אני כועס"), ומתאמן בלקחת אחריות על המילים שיוצאות ממנו.

ג. "לדבר עם הידיים" — סימן מוסכם

• הורה מנכ"ל: "אל תקטע אותי!"

• הורה מאמן: מסכימים מראש על סימן פיזי, כמו לשים יד על הזרוע; ההורה רואה, מסיים משפט, ואז נותן לילד את הבמה.

• הפנמה: יש דרך לשדר שמתרגש/לחוץ בלי לצעוק באמצע; הילד חווה שמכבדים את התקשורת שלו, ומרוויח אסטרטגיית ביניים במקום התפרצות.

כלים מהירים ומעמיקים לבית ולכיתה – כל כלי עם "פיתוח השריר"

• קוד עצירה משפחתי מילה קבועה לכולם (פנס אדום/פאוז) מחייבת עצירה של 5 שניות. הילד לומד שעצירה היא ערך־על בבית, ושאימפולסיביות לא מתוקנת בצעקות אלא בשיתוף.

• כפתור המתנה מכניסים לחצן קטן במקום מועד. כל לחיצה מזכירה שעצירה היא פעולה פיזית, לא רק מילולית. הילד לומד שהגוף עוזר למוח לעצור, ושהתערבות פיזית (לחצן/גומיה/כדור) היא בסדר.

• דיבור פנימי בקול ההורה מדגים לעצמו: "אני עוצר, נושמת, בוחרת מה להגיד". הילד שומע, מאמץ, ולומד איך בונים דיבור פנימי חיובי ואיך מתייחסים אל דחף כ"בקשה לעזרה" ולא כבעיה.

• סולם אנרגיה 1–5 "בוא תגדיר רגע — עד כמה אתה על קצה עצבים?" ואז: "מה יעזור להוריד דרגה אחת?" הילד לומד לחבר בין מודעות פנימית לבין פעולה (עצירה, נשיפה, מים). לאט־לאט הוא נהיה מומחה לעצמו!

• משחק בלימה יומי כמה דקות ביום — "סיימון אומר", "פסל זז". המוח לומד לעצור על־פי כללים לא מענישם אלא משחקיים — החיובי מחלחל.

התאמות לפי גיל – מה עוד מרוויחים מהשפה המותאמת?

ילדי גן (4–6): מוחשיות, חזרתיות ושפה פשוטה

מטרת־על: ליצור "תחושת שליטה" ויכולת לדחות סיפוק במיני־צעד, באווירה תומכת ומשחקית.

מה מלמדים כאן?

בגיל הגן הילדים עדיין לא מסוגלים "לחשוב לפני שמגיבים" – אבל הם כן יכולים לתרגל זיהוי גירוי (למשל, מתי רוצים להגיב מיד), משחק עצירה ופיתוח יכולת להמתין רגע, בעזרת דרכי משחק שמפעילות את הגוף ואת הדמיון.

התרגול יוצר בסיס רגשי של "אני מצליח לעצור קצת, כדאי לי להתאמץ שוב", מחזק ויסות עצמי, משפר אמון עם המבוגר, ויוצר חוויית הצלחה סביב הברקס ולא ענישה עקבית על כישלון.

כלים ודוגמאות:

משחקי עצירה מוחשיים חוזרים:

• "אדום-ירוק" – כשקוראים "אדום" עוצרים כמו פסל, ב"ירוק" זזים.

• מוזיקת עצירה: המוזיקה פועלת – כל אחד רוקד, כשהמוזיקה עוצרת – קופאים.

התרגול החוזר במצבים יומיומיים (לפני אוכל, לפני משחק, בתחילת מסיבה) מחזק "שריר עצירה" באופן מוחשי וחווייתי.

לוח טוקנים/מדבקות “הצלחתי לעצור”:

על כל פעם שמצליחים לעצור אפילו לשנייה אחת – מדבקה, שמחזיקים עליה “זה היה קשה! כל הכבוד שניסית שוב”.

עוזר לפתח תחושת מסוגלות ונותן ערך לניסיון, לא רק להצלחה.

סיפור ודמיון מונחה:

מספרים סיפור קצר על דמות שיש לה "ברקסים קסומים": "אור הארנב כל פעם עוצר, נושם עמוק, ורק אז בוחר מה לעשות".

זה מאפשר הפנמה ודמיון, מחבר בין רעיונות מופשטים להתנהגות יומיומית.

סימן מוסכם עם ההורה/הגננת:

מסכימים על “יד מעל הראש” (או כל סימן קטן אחר), כהזמנה של הילד לעצירה רגעית – להורה יש זמן לסיים ואח"כ הילד מדבר.

הילד לומד לתעל דחף גופני לאות תקשורתי, ואת הכבוד שבו מקבלים אותו.

שתי אפשרויות במצבים בולטים:

רב עם חבר? – “אני עוצר סופרת עד 5” או “אני הולך לשחק רגע לבד”.

רוצה משהו מיד? – “אני מבקש יפה” או “מחכה בשקט ליד”.

למה זה חשוב בגיל הזה?

החוויה שהברקס הוא שריר בתרגול ולא אשמה, בונה חוסן, בריאות רגשית ותחושת "אני מסוגל" – שתתן פירות אדירים בהמשך הדרך.

א–ג:

כל כלי מוחשי ומיידי מחבר בין גירוי לפעולה, מייצר ציפייה משותפת (טיימר, משחק, פרס) ומלמד שעל עצירה "מקבלים מייד" (לא עונש כשלא מצליחים).

ד–ו:

הילד עובר לתחושת אחריות. יומן "ניצחונות קטנים" ומעקב, מגביר שליטה וקביעות. סולם אנרגיה – הילד לומד לנהל את עצמו, ומתחיל לראות שעם קצת מודעות התפרצויות יורדות.

חטיבה:

מדברים בשפת ביצועים חברתיים. הילד לומד כיצד בקבוצה, בצ'אט ובמצב של לחץ (לפני מבחן או ויכוח) הוא יכול לבקש זמן, לא להתבצר על "האוטומט", וגם איך לדחות סיפוק רגעי.

תיכון:

המיקוד עובר מ"מה יגידו" ל"למה זה מועיל לי" במטרות חיים – עבודה, לימודים, קשרים. העצירה, העיכוב, הבחירה הופכים מחוק חיצוני לערך פנימי.

כל כלי תרגול לעיכוב תגובה הוא "שריר בחיים" שאפשר לאמן. ככל שמתרגלים – בונים חופש בחירה, תחושת ערך ומסוגלות.בבית זה יוצר שיח מכבד, בכיתה זה נותן מקום לכולם, ובחברה זה מלמד גבולות מלווים באמפתיה ולא בכעסים.כל ילד עם ADHD יכול ללמוד לעצור, אם עובדים יחד—צעד אחד, כל פעם, ומחזקים הרבה יותר את היכולת העצמית שלו.

אודות הכותבת:

אילנה כהנא — מדריכת הורים מתמחה ב־ADHD, מורה להוראה מותאמת, מובילה תוכניות להעצמת משפחות וילדים עם הפרעות קשב וריכוז (ADHD), מרצה ומנחת סדנאות מקצועיות להורים ולצוותי חינוך.

מתמקדת בגישה המשלבת כלים מעשיים, הקשבה עמוקה ותקשורת מקרבת – מתוך ניסיון מקצועי וגם מסיפור אישי.

מאמינה שכל ילד יכול ללמוד לעצור, לבחור, ולהפוך את האימפולסיביות לחוזקה בחייו – כשיש לו ליווי רגיש והכוונה מותאמת.

וגם שכל הורה, עם כל אתגר, יכול להפוך למאמן ולמנטור של ילדיו.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

היי הורים יקרים! 👋

פתחתי קבוצת וואטסאפ שקטה ותומכת בשם 'כאן הורים בכיף ADHD'

🎯 מה תמצאו בקבוצה:

✅ כלים מעשיים להתמודדות יומיומית

✅ טיפים מנוסים מהבלוג שלי

✅ תמיכה וחיבור עם הורים בדרך דומה

✅ ללא ספאם - רק תוכן איכותי

מתאים לכל הורה, לא רק להורים לילדי ADHD!

מעוניינים? כתבו לי הודעה פרטית בוואטסאפ - קליק להודעה