התקווה היא חלומם של אנשים ערים: איך הופכים סיר לחץ למרחב של ויסות?

הלוואי שהיינו מצליחים לעצור את עצמנו רגע לפני שאנחנו מתפרקים. הלוואי שהיינו יכולים לנשום עמוק, לספור עד עשר, ולהגיב כמו בגרסה האידיאלית של עצמנו.

אבל המציאות היא שלפעמים אנחנו מותשים עוד לפני שהיום התחיל. כשהבית הופך לסיר לחץ, והילדים מתפרצים או רבים, אנחנו מגיבים מהר מדי, צועקים, ואז מתמלאים באשמה.

מה קורה שם בפנים? דרך "משקפי הקשב" אנחנו מבינים שילדים עם ADHD לא מתפרקים כדי לעצבן. המוח שלהם מוצף מהר יותר ומתקשה מאוד לעבור בין מצבים. זו לא בעיית התנהגות או חוסר כבוד – זו נוירולוגיה.

3 כלים פרקטיים להורדת הלהבות בבית:

1. תיקוף רגשי במקום נאום (Validation):

   • הסבר: ברגע של הצפה, המוח הרגשי של הילד שולט והמוח הלוגי "כבוי". נאומים והסברים רק מגבירים את הרעש וההצפה.

   • דוגמה ליישום: במקום להסביר למה אסור לצעוק כרגע, אמרו בשקט: "אני רואה שקשה לך עכשיו". זהו. בלי "אבל" ובלי "למה".

   • 
     

2. שיטת "העוגן השקט":

   • הסבר: הילד משקף את רמת הוויסות שלנו. אם אנחנו נסערים, הוא נסער יותר.

   • דוגמה ליישום: התקרבו פיזית (אם הוא מאפשר), הנמיכו גובה לעיניים שלו, ופשוט היו שם. הנוכחות השקטה שלכם היא ה"מטען" של הסוללה הרגשית שלו.

   • 
     

3. הפרדה פיזית וחיבור רגשי:

   • הסבר: כשיש מריבה בין אחים, המטרה הראשונה היא להוריד את רמת הלחץ ולא "לשפוט" מי צודק.

   • דוגמה ליישום: הפרידו ביניהם פיזית אך הישארו עם הילד המוסער יותר. אמרו לו: "אני כאן איתך עד שהסערה תעבור".

   • 
     

התקווה היא לא רק חלום, היא היכולת שלנו לבחור בתגובה אחרת מתוך הבנה.

שבת רגועה, ביטחון ובריאות.

אילנה כהנא

הוראה מותאמת | הדרכת הורים ADHD