גיליון #1 • 18 אוקטובר 2026 • נושא השבוע: למה הילד נתקע מול שיעורי הבית (ואיך מחזירים את השקט)? "אני שונא לקרוא! אני לא יודע וזהו!". המשפט הזה נאמר אצלי בקליניקה במודיעין בערך פעמיים בשבוע. הילד מתיישב מול דף העבודה, נשען אחורה, מצליב ידיים — והמסך יורד. והאמא שלצידו? הלב שלה נחמץ. כי בבית כבר ניסו הכל: פרסים, טבלאות, תחנונים, ומשפטים כמו "אבל אתה כזה חכם, רק תשתדל עוד קצת". אבל הנה האמת שאני רוצה להניח לכם על הלב כבר על הבוקר: הילד שלכם אינו עצלן, והוא ממש לא מקולקל. כשיש הפ

היה חור קטן, כמעט שקוף, בדיוק באמצע שורת התשובה בחוברת העברית. לא חור שנקרע במספריים. חור שנוצר ממחק כחול שנלחץ שוב ושוב אל הנייר, על אותה מילה בדיוק, עד שהדף פשוט נכנע. עשר דקות קודם, בכניסה לקליניקה, פגשתי את העיניים של אמא שלו. הנשימה שלה הייתה קצרה, וראיתי את הייאוש השקט שהיא ניסתה להסתיר. ליד הדלת היא לחשה לי: "אילנה, אני מותשת. שעה שלמה רבנו בבית על שתי שורות בעברית. שוב הכל נגמר בצעקות, דמעות ובמשפט שנזרק לחלל החדר: 'כולה שתי שורות לכתוב! למה כל דבר הופך איתך למאבק?!'"

כשאשת המילואים ואיש המילואים חוזרים הביתה: על ספר הילדים החדש של ליקול טמסוט שנותן קול לילדים שנשארים בבית. היכנסו לקריאת הריאיון המלא בבלוג.