בבתים רבים יש יותר מילד אחד, וכל הורה יודע שמה שעובד עם אחד, לא בהכרח עובד עם השני. בעוד שילד אחד עשוי להביט בכם בריכוז כשאסור לו לפספס אף מילה, ילד אחר – ובמיוחד ילד עם ADHD – עשוי להזדקק לשרבוט, לתנועה או למבט הצידה כדי שיוכל באמת לשמוע אתכם. סגנונות הקשבה ADHD נראים לפעמים כמו מבט הצידה, שרבוט או תנועה—אבל זו דרך של המוח להישאר קשוב. סגנונות הקשבה ADHD: למה הדרך שלהם שונה? הקשבה דורשת גיוס של קשב מתמשך וויסות חושי. עבור חלק מהילדים, יצירת קשר עין היא משימה תובענית שצורכת ה

״פשוט תתחיל״, אנחנו אומרים להם לפעמים בייאוש קל. מבחינתנו זו העצה הכי הגיונית, אבל עבור ילד עם ADHD זה יכול להרגיש כמו לבקש ממישהו להזיז הר בידיים חשופות. כאן נכנס הרעיון של להתחיל משימות סטרטר: ניצוץ קטן שעוזר להתניע את הפעולה הראשונה, לפני שההצפה הרגשית משתלטת. קושי להתחיל משימה ADHD הוא אתגר נפוץ: לפני שמתחילים, המוח חווה הצפה שמקפיאה את הפעולה הראשונה. מבט אל תוך המוח: מנוע תקוע מה שאנחנו מפרשים כחוסר רצון הוא למעשה אתגר ביכולת היוזמה – התפקוד הניהולי שאחראי על ה״הנעה״ הר

תארו לעצמכם ילד שחוזר מיום שלם שבו כל אינטראקציה הסתיימה בתיקון או בביקורת: "שכחת את הסוודר", "למה אתה לא מקשיב?". כשהוא נכנס הביתה, הוא פוגש שוב את אותה "מראה" של מה שלא בסדר: התיק שנזרק במסדרון או הנעליים שלא במקום. עבור ילד עם ADHD, זהו לעיתים קרובות הפסקול של חייו – רשימת ליקויים שצריך לתקן, והאור המיוחד שלו הולך לאיבוד בתוך רצף השגיאות. דימוי עצמי לילד עם ADHD: המראה ההורית כבונה של מסוגלות בקליניקה שלי, אני רואה איך הדימוי העצמי של הילד נבנה דרך המראה שאתם, ההורים, מציב