תהליך האבחון של קשיי קשב מתמקד בזיהוי הגורם לקשיים – האם מדובר בהפרעה נוירולוגית (ADHD), או שמא במצב רגשי או רפואי אחר. האבחון כולל כמה שלבים:

אבחון ADHD:

מבוסס על קריטריונים ברורים מתוך הDSM5. יש לבדוק האם הסימפטומים (חוסר קשב, אימפולסיביות, היפראקטיביות) נמשכים לפחות 6 חודשים ומופיעים לפני גיל 12.

שימוש בשאלוני הערכה כמו שאלון Conners עבור הורים ומורים, השוואת תגובות הילד לסביבתו הקרובה.

ריאיון קליני מקיף עם פסיכיאטר, פסיכולוג או נוירולוג, שמטרתו לזהות הופעה של הסימפטומים במגוון סביבות (למשל בבית, בבית הספר ובחיי היומיום).

אבחון קשיי קשב רגשיים/רפואיים:

הערכת מצבו הרגשי של המטופל באמצעות כלים קליניים, כמו שאלוני חרדה או דיכאון או שיחה קלינית מעמיקה שמזהה מצבים כמו סטרס, טראומה או חרדה.

בדיקות רפואיות מקיפות: יש לערוך בדיקות דם (כגון רמת ברזל, ויטמינים ותפקוד בלוטות הורמונליות), או במקרה הצורך הערכת שינה וטיפול בעייפות כרונית.

זיהוי הקשר בין תנאים סביבתיים למסלול האירועים שגורם לקשיים – למשל, האם הזמנים שבהם חווים קשיים תואמים לתופעות רפואיות או סביבה לחוצה במיוחד.

האבחון חשוב ביותר מכיוון שהוא מכוון את דרכי ההתמודדות והטיפול: בעוד ADHD מצריך פעמים רבות שילוב של טיפול תרופתי והתנהגותי, קשיי קשב רגשיים או רפואיים יטופלו באמצעות מענה ישיר לגורם הבעיה ומעטפת תמיכה נפשית או רפואית מתאימה.