פוסט מיוחד לראש השנה: המדריך להפיכת חג של הצפה לחג של הצלחה

סערה בלב החגיגה

ראש השנה מתקרב. האוויר מתמלא בריח תפוח בדבש ותכניות על ארוחות חג. אבל בבית שלכם, לצד ההתרגשות, מתחילה להתגנב חרדה. אתם כבר יכולים לדמיין את זה: הקרב על החולצה המכופתרת הלבנה ש"מגרדת", הילד המוצף מהרעש בארוחת החג שמתחיל לאבד את זה, מסתובב בחוסר שקט, מציק לבן דוד שלו, ולבסוף הכל נגמר בבכי ובנסיגה לחדר צדדי, בעוד אתם נשארים להתמודד עם המבטים והתסכול.

מה קורה לילד באותו רגע? העולם הבטוח והצפוי שלו התפרק. השגרה נעלמה, ובמקומה הגיעו הצפה חושית (בד מגרד, רעש, ריחות), דרישות חברתיות מורכבות ("שב יפה"), וחוסר ודאות. הוא לא "מנסה להרוס את החג"; המערכת שלו פשוט נכנסה למצב של עומס יתר וקורסת.

ומה אנחנו כהורים חווים? לחץ אדיר. אנחנו רוצים שהכל יהיה מושלם, שהילד "יתנהג יפה" ויראה חגיגי. אנחנו מוצאים את עצמנו בתפקיד "ההורה המנכ"ל" במלוא עוצמתו: מחלקים פקודות ("תלבש את זה ודי!"), מתנצלים בפני הסביבה ("הוא עייף"), ומרגישים תחושת כישלון צורבת. החג הופך ממקור של שמחה למשימת הישרדות. אבל השנה, כ"הורים-מאמנים", נבחר בדרך אחרת.

מדוע חגים ושינויים הם "קריפטונייט" למוח ה-ADHD?

• התמכרות לשגרה: שגרה היא כלי ניהולי חיוני. כששוברים אותה, הילד צריך להשקיע משאבים קוגניטיביים אדירים רק כדי להבין מה קורה.

• הצפה חושית וחברתית: ארוחות חג הן סיוט חושי. רעש, ריחות, וריבוי אנשים יכולים להעמיס על מערכת העצבים. תוסיפו לזה בגד לא נוח או מגרד, וקיבלתם מתכון בטוח לקריסה. רגישות חושית היא מאפיין נפוץ מאוד ב-ADHD, ותווית קטנה בצוואר יכולה להרגיש כמו דקירות.

• קושי במעברים: המעבר ממשחק שקט בבית לנסיעה רועשת, ואז לכניסה לבית מלא אנשים – כל מעבר כזה הוא אתגר בפני עצמו.

• ציפיות לא מוגדרות: מה מצופה ממני עכשיו? לשבת? לדבר? חוסר הבהירות מייצר חרדה.

טעויות נפוצות וסטיגמות שהורסות

• הסטיגמה: "הוא עושה דווקא / מפונק". האמת: בד מגרד יכול להכאיב לו פיזית ולגזול את כל משאבי הקשב שלו. הוא מוצף, לא מפונק.

• הטעות: לצפות שהם "יזרמו". ילדים עם קשיי ויסות לא "זורמים". הם זקוקים למבנה ולוודאות.

• הטעות: להתעלם מהצורך בהכנה. "יהיה בסדר, נגיע ונראה". המשפט הזה הוא מקור לחרדה עצומה עבורם.

• הטעות: לכעוס על "התנהגות רעה" בחג. כעס בזמן הצפה רק מוסיף שמן למדורה.

כלים פרקטיים להורה המאמן: להיות העוגן בלב הסערה

השנה, המטרה שלנו היא לא "לשרוד את החג", אלא לנהל אותו באופן אקטיבי.

1.  "תסריט החג" – הופכים את הלא נודע לידוע

• איך מיישמים? כמה ימים לפני החג, הכינו יחד "תסריט" ויזואלי. "ביום שלישי בערב ניסע לסבתא. בבית של סבתא יהיו... קודם נאכל ואז נשחק...".

• הערך עבור הילד: הידיעה מראש מורידה דרמטית את מפלס החרדה. זה כמו לקבל מפה לפני שנכנסים לשטח לא מוכר.

2.  ניצחון בקרב הבגדים – נוחות לפני נראות

• איך מיישמים? במקום מלחמה בבוקר החג, הכינו את נושא הלבוש מראש. שתפו את הילד בבחירה תוך מתן "בחירה מוגבלת": "לחג צריך בגד יפה. אתה מעדיף את חולצת הפולו הזו או את החולצה החלקה הזו? בוא נמדוד אותן עכשיו ונראה מה הכי נעים לך". אם שניהם לא נוחים, מצאו את החולצה הכי חגיגית ונוחה שיש לו בארון. אפשרות נוספת: אפשרו לו ללבוש גופייה נוחה מתחת לבגד החגיגי, או להביא "בגדי החלפה" נוחים ללבוש מיד אחרי החלק הרשמי של הארוחה.

• הערך עבור הילד: זה נותן לו תחושת שליטה, מכבד את הקושי החושי שלו ומונע את המלחמה הראשונה של הערב. כשהגוף שלו רגוע, יש לו יותר משאבים להתמודד עם אתגרים אחרים.

3.  הגדרת "תחנת עגינה" ו"סימן סודי"

• איך מיישמים? הגיעו מוקדם, מצאו פינה שקטה ("בסיס האם"), והסכימו על "סימן סודי" שמשמעותו "אני צריך הפסקה". כשהוא מסמן, לוו אותו בשקט לפינה הזו ל-5-10 דקות של רגיעה.

• הערך עבור הילד: זה נותן לו "שסתום בטחון" לגיטימי לווסת את עצמו לפני שהוא מגיע לפיצוץ.

4.  שמירה על "עוגני שגרה"

• איך מיישמים? גם בתוך החג, שמרו על 1-2 "עוגנים" קבועים מהשגרה – סיפור לפני השינה, מאכל מוכר בבוקר, או 15 דקות של משחק שקט.

• הערך עבור הילד: אלו איים של ודאות בים של שינויים. הם משדרים למוח שהעולם עדיין בטוח וצפוי.

5.  תפקיד מוגדר – להפוך מ"מפריע" ל"תורם"

• איך מיישמים? תנו לו תפקיד מוגדר וברור בארוחה: "אתה אחראי לחלק את הסכו"ם", "אתה אחראי למזוג מים".

• הערך עבור הילד: תפקיד ממקד את האנרגיה שלו במשהו חיובי ונותן לו תחושת ערך ומטרה.

ברכה אישית ממני לשנה החדשה

חגים הם זכוכית מגדלת. הם יכולים להגדיל את הקשיים, אבל הם גם הזדמנות אדירה להגדיל את ההבנה, החמלה והחיבור שלנו לילדים המיוחדים שלנו.

השנה, אני מאחלת לכולנו, קהילת ההורים המאמנים, שנבחר באימון על פני ניהול. שנזכור לקחת נשימה לפני שאנחנו מגיבים, ושנראה את המצוקה שמאחורי ההתנהגות. שנצליח להיות ה"עוגן" היציב והבטוח שהילדים שלנו כל כך זקוקים לו בתוך סערות החיים.

שתהיה זו שנה של צמיחה מתוך הבנה, שנה של פחות מאבקים ויותר חיבורים, שנה של הצלחות קטנות שמצטברות לשינוי גדול.

ואוסיף ברכה מיוחדת לחיילנו בחזית ובעורף שובו הביתה בשלום

ולכלל החטופים - שובו הביתה במהרה. 

שנה טובה, רגועה ומלאת חמלה, אילנה.