.png)
לראות אותם מבעד למסכה: על בני נוער שמתבגרים לתוך מציאות בלתי נסבלת (+ ספר דיגיטלי במתנה)
- אילנה כהנא
- לפני שתי דקות
- זמן קריאה 3 דקות
האזעקה הראשונה של מלחמת המפרץ תפסה אותי בליל ה-18 בינואר 1991, בשעה 02:03 לפנות בוקר. הייתי אז נערה בכיתה י"א, בת 16 וחצי. בבית עם שמונה ילדים, כשהאחים הגדולים שלי לא בבית, מצאתי את עצמי בתפקיד "הגדולה האחראית".
אני זוכרת את עצמי מתעוררת ראשונה, מעירה את אבא, עוזרת לכולם להיכנס לחדר האטום וחובשת מסכות לאחים הקטנים. תפקדתי בצורה יוצאת דופן וניהלתי את האירוע בקור רוח. אבל ברגע שכולם היו בטוחים – חבשתי את המסכה שלי ופשוט התפרצתי בבכי. אבא שלי נדהם: "אחרי שעזרת לכולם, עכשיו את נשברת?".
היום, במבט לאחור וכאמא למתבגרים בעצמי, אני יודעת שמה שקרה לי הוא תגובה רגשית של "תפקוד יתר" (Over-functioning) בזמן דחק. המוח נכנס למצב הישרדותי שבו הרגש נדחק הצידה כדי לאפשר פעולה, ורק כשהמערכת הרגישה בטוחה, המתח שנאגר – השתחרר.
2026: הם לא רק חווים משבר, הם צומחים בתוכו
בניגוד אליי, שהאירוע שלי היה מתוחם בזמן, בני הנוער של היום מתבגרים לתוך הסיטואציה הזו לסירוגין כבר כמה שנים, מאז ה-7 באוקטובר. עבורם, הממ"ד הוא לא רק "מרחב מוגן", לחלקם הוא החדר שלהם שהפך למחסן ציוד חירום.
זיהוי "הסימנים השקופים" של המצוקה
כדי שנוכל לעזור להם, עלינו ללמוד לזהות איך החרדה "מתחפשת" אצל מתבגרים:
הסתגרות וניתוק: לפעמים הם פשוט זקוקים ל"אי של שקט" בתוך הרעש.
כשאנחנו רואים נער "מנותק" עם אוזניות ומסך, קל לחשוב שזה חוסר אכפתיות. למעשה, זהו מנגנון ויסות קריטי – האוזניות הן מסכת החמצן שלו שמשתיקה את החרדה החיצונית ומאפשרת לו להתמודד עם הרעש הפנימי. ביטויים גופניים (Somatic symptoms): חרדה מופיעה לעיתים ככאבי בטן, בחילות או רעד בלתי נשלט ברגליים.
חרדה היא לא תמיד בכי גלוי. בתמונה הזו אנחנו רואים את ה"גוף המדבר" – רעד בידיים, כאבי בטן וחיוורון. אלו הם הסימנים השקופים של נפילת מתח אחרי תפקוד יתר, בדיוק כפי שקרה לי ב-1991. הצפה דיגיטלית: בניגוד ל-1991, היום האיום נמצא בכיס שלהם. חשיפה לסרטונים קשים בפיד מעלה את סף החרדה משמעותית.
האור הכחול והחד בחושך הממ"ד מייצג את הטראומה המשנית. העיניים הפעורות מול הפיד מראות איך המוח מנסה "למצוא שליטה" דרך צריכת מידע, אך למעשה נכנס להצפה רגשית מסוכנת.
מילה אישית ממני אליכם, בני הנוער
אני רואה אתכם. אני רואה איך אתם שומרים על פאסון בממ"ד, מצחיקים את האחים הקטנים או פשוט שותקים כדי לא להדאיג את ההורים.
חשוב לי שתדעו: מותר לכם לא להיות "בסדר". מותר לכם להרגיש את נפילת המתח הזו, לבכות או לרצות שקט. התפקוד המדהים שלכם הוא כוח, אבל הוא לא אומר שאתם לא צריכים שמישהו יחזיק לכם את היד.
איך מגיבים נכון? (להורים שבינינו)
הסוד טמון בריקוד שבין העצמה לבין שאילת הצרכים:
העצמה דרך הכרה ביכולת: פרגנו להם על ההתמודדות. משפט כמו: "אני גאה בדרך שבה את מחזיקה מעמד" נותן כוח עצום.
מתן תפקיד ועשייה עניינית: החזירו להם תחושת שליטה דרך משימה קטנה ומוגדרת: "תוכל לעזור לי לחלק כוסות מים לכולם?" או "בדוק בבקשה אם הרדיו מכוון". עשייה זו מעבירה אותם ממצב רגשי מציף למצב תפעולי מקרקע.
השאלה הפתוחה: שאלו מבלי "לחפור" – "יש משהו שאתה צריך ממני עכשיו?".
ויסות משותף (Co-regulation): הנוכחות השקטה שלכם היא מסכת החמצן שלהם.
"מצב בלתי נסבל" – הכלים שבתוך הסיפור
הספר החדש של הסופרת והמרפאה בעיסוק רבקי הנדלר-סבוביץ נותן קול למחשבות הכמוסות שלהם. רבקי שזרה בתוך הספר כלים מעשיים להתמודדות:
טכניקת 5-4-3-2-1: כלי לקרקוע המפעיל את החושים להסדרת הנשימה. לחצו כאן למדריך המפורט על הטכניקה.
תפקיד פונקציונלי: שימוש במשימות ענייניות כדרך לוויסות המוח בזמן דחק.
השיח עם החברים – לא כולם באותה סירה: הספר נוגע בנקודה רגישה – איך לדבר עם חברים בתקופה כזו. חשוב שהמתבגרים יבינו שכל אחד מהחברים שלהם חווה את המציאות אחרת לגמרי.
השוני הוא טבעי: יש חבר שבורח להומור, יש חברה שזקוקה לעיבוד רגשי, ויש מי שנראה כאילו שום דבר לא נוגע בו. כשהם מבינים שאין דרך "נכונה" אחת להרגיש, הם יכולים להיות פנויים יותר לתמוך זה בזה מבלי לשפוט.
דגש להורים לילדי ADHD: בממ"ד הצפוף, הרעש והריח יכולים להוציא ילד עם הפרעת קשב מאיזון. הספר עוזר לתת מילים גם לתחושות הפיזיות הללו ומציע דרכים להוריד גירויים חושיים.
🎁 מתנה לקהילה: ספרי חוסן לקריאה דיגיטלית
רבקי בחרה להוציא את הספרים בגרסה דיגיטלית וללא עלות:
✨ לבני הנוער: הספר "מצב בלתי נסבל" – לחצו כאן לקריאה
✨ לילדים הצעירים: ספרי "מה המצב?" (גרסת בנים ובנות) – לחצו כאן לקריאה
אמן שנדע ימי שגרה משעממים במהרה
שלכם, אילנה כהנא
מורה להוראה מותאמת | הדרכת הורים ADHD | מאמנת ילדים ונוער
תגובות