למה כל-כך קשה לכבות את המסך? ההסבר שמאחורי ההתנגדות של ילדים עם קשב

הורים רבים לילדים עם קשב וריכוז (ADHD) מכירים את הרגע שבו צריך לכבות את המסך – הטלוויזיה, הטאבלט, המחשב או הטלפון – והמצב מהר מאוד הופך לקרב התשה, לעיתים אפילו עם בכי, כעס וצעקות. למה זה בעצם קורה דווקא אצל ילדים עם קשב בצורה כל-כך עזה, ומה כן אפשר לעשות כדי לייצר שינוי אמיתי?

הסיבה האמיתית - זה לא רק עניין של משמעת

1. מוח שמחפש דופמין

ילדים עם קשב מתקשים לווסת את רמות הדופמין (החומר שגורם לנו להרגיש עניין וסיפוק) במוח. מסכים, ובעיקר משחקים וסרטונים, מספקים למוח "זריקת" דופמין מיידית – משהו שמאוד קשה לוותר עליו.

2. קושי במעברים

המעבר מפעילות מעניינת (כמו מסך) לפעילות פחות מעניינת (כמו מטלות, אוכל, מקלחת) קשה במיוחד לילדים עם קשב. מבחינתם, זה מרגיש כמו לעצור באמצע סרט ממש מותח.

3. "היפרפוקוס"

לפעמים ילדים עם קשב נכנסים ל"היפרפוקוס" מול המסך – ריכוז עמוק שמקשה מאוד לנתק אותם, גם כשהם רוצים.

4. ויסות רגשי

כשהילד נשאב למסך, כיבוי פתאומי עלול להציף רגשות קשים – תסכול, כעס, אבל, ולכן התגובה כל-כך עזה.

אז מה עושים? טיפים פשוטים להתמודדות יומיומית

מעבר הדרגתי
נסו להתריע 10 דקות מראש לפני שמכבדים את המסך, ולהזכיר שוב 5 דקות לפני. אפשר להשתמש בטיימר/שעון חול.
יצירת שגרה קבועה
ילדים עם קשב נרגעים כשהם יודעים למה לצפות. הגדירו "זמן מסך" קבוע ובסוף הזמן – פעילות נעימה אחרת (סיפור, משחק, חטיף קצר).
מעבר לפעילות מושכת
במקום לעבור ישר למטלה לא נעימה, קבעו מעבר לפעילות שגם היא מהנה – ציור, מוזיקה, משחק ביחד – אפילו 5 דקות!
להיות אמפתיים
במקום לכעוס, נסו להבין ולהגיד בקול: "זה ממש קשה לעצור באמצע. אני יודעת שאתה אוהב את המשחק".
חיזוק חיובי
כשתהיה התנהלות יפה – גם אם הייתה רק קצת פחות התנגדות – חזקו ושיבחו את הילד ("כל הכבוד שהצלחת לכבות לבד!").
חשיבה משותפת
לפעמים יעזור לשתף את הילד בקבלת החלטות ("מה יעזור לך לכבות בזמן? רוצים לבחור ביחד טיימר מיוחד?").

זכרו – זה לא אתם ולא הם, זה המוח!

התנגדות למסכים אצל ילדים עם קשב היא לא תוצאה של "חוסר גבולות" או "עצלנות", אלא תוצאה של הבדל מוחי אמיתי. ככל שתבינו את זה, תוכלו לעזור לעצמכם ולילד לצלוח את האתגר הזה יחד – עם פחות כעס ויותר קשב (גם מהצד שלכם).

בהצלחה! ❤️

רוצים לשאול עוד? להעלות דוגמה אישית? מוזמנים לכתוב בתגובות.

אם תרצה/י להתאים את הטקסט לרשתות חברתיות, להוסיף דוגמאות אמיתיות או כל דבר אחר – אשמח לעזור!

תודה שקראתם!

אשמח שתצטרפו אליי ברשתות החברתיות ותמשיכו לעקוב אחרי תכנים מעשירים על הורות, חינוך והתפתחות: