הכיסא החם: כשהילד נוכח בימי הורים

האנרגיה בחדר מורכבת ומלחיצה.

הילד יושב ליד ההורים ומול המורה,

ותחושת חוסר האונים מתגברת.

"הלוואי שזה ייגמר כבר," חושב הילד.

המורה מדברת על הקשיים,

הדברים שלא מצליחים.

האמא מרגישה נקרעת מבפנים.

היא מצד אחד מנסה לשמוע ולהבין,

ומצד שני רואה את הילד שלה מתכווץ בכיסא.

 למה זה קורה?

ילדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) חווים את העולם בצורה שונה. כשהם יושבים בישיבות כאלו, הם עלולים להרגיש שהכול מופנה נגדם. המנגנונים במוח שלהם מתקשים לעיתים להתמודד עם ביקורת ולוחץ עליהם להיות במיטבם. כל מילה יכולה להרגיש כמו סכין, והם חשים שמשפחתם נותנת גב למורה ולא להם.

איך אפשר לשנות את זה?

1. הפכו את המפגש לשיח פתוח

כשצף מידע שלילי, עצרו והפנו את השיחה לילד. שאלו אותו: "איך אתה מרגיש עם מה שהיא

אמרה? איך אתה רואה את זה?". כך הוא ירגיש שמקשיבים לו ולא רק מדברים עליו. זה יכול

לפתוח דלת לשיח עם המורה והילד יחד, במקום תחושה של ביקורת חד-צדדית.

 2. נשמו והפכו את הנסיעה הביתה למרגיעה

אל תחפרו בדרך הביתה. הנסיעה היא רגע קריטי שבו הילד לא צריך לשמוע ניתוחים או ביקורות

נוספות. שימו מוזיקה רגועה, או פשוט תגידו: "היה לא קל, בוא נלך לאכול פיצה ונרגע." זו דרך

נהדרת להראות אהבה ותמיכה בלי להכביד עליו במילים.

 3. התמקדות בחיובי

כאשר הילד שומע רק על הקשיים, הוא עלול להרגיש תקוע בחושך. תפקידכם כהורים הוא

להאיר את הטוב שבו. "אני רואה כמה אתה חכם וכמה אתה משתדל," אמירות כאלו, אפילו

קטנות, יכולות לשנות את התחושה ולבנות אמונה פנימית.

זכרו, אתם הגב של הילד. בדיוק כמו שאתם רוצים שיבינו אתכם, כך גם הוא זקוק להבנה ולתמיכה. הסיטואציות האלו אינן פשוטות אבל עם קצת רגישות ואוזן קשבת, אפשר להפוך אותן לרגעים שמחזקים את הקשר המשפחתי.

אם אתם זקוקים לעזרה נוספת או להתייעצות על דרכים לשפר את התחושות בימי הורים, אני כאן לשירותכם. אתם מוזמנים לפנות אליי ולמצוא יחד דרכים נוספות לתמוך בילדכם באהבה ובהבנה.