.png)
החובה של ההורות: הקיץ הגיע ו"אמא של כולם" מכה שנית 🎢🏖️
אין הורה בכל דור שלא מכיר אותה. היא תמיד שם, אורבת מעבר לפינה של כל החלטה הורית, תמיד יותר "מגניבה", תמיד יותר "זורמת", ותמיד מרשה את מה שאנחנו (ההורים ה"חופרים") אוסרים.
גם אני הכרתי אותה. היא ליוותה אותי לאורך כל שנות הגידול של נועם, מתן וגיא.
"אמא של כולם" היא הדמות המיתולוגית שמרשה לילדים שלה הכל, כי "מה כבר יכול לקרות?":
היא קונה קורקינט חשמלי הרבה לפני גיל 16, כי "הוא אחראי" ו"כולם נוסעים".
היא מרשה לנסוע לבד בתחבורה ציבורית ללונה פארק או לחוף הים בעיר אחרת בגיל 12.
היא מרשה לישון אצל חברים בלי באמת לדעת מי ההורים או מי עוד מוזמן.
היא מרשה לארגן או ללכת למסיבות שנגמרות לפנות בוקר, ואין לה בעיה עם אלכוהול או סיגריות, כי "ככה זה היום, לפחות שהם יהיו אצלי בבית".
היא לא שואלת שאלות: לאן הם הולכים, עם מי, ומתי הם חוזרים. היא סומכת עליהם ב-100%, כי זה הופך אותה לאמא הכי "זורמת" בשכבה.
אני? אני אילנה. אני אמא של נועם, מתן וגיא.
רק שלהם!
כשדן ואני גידלנו אותם, עמדנו לא פעם מול ה"אמא של כולם" הזו, וספגנו את גלגולי העיניים. היינו ההורים שאומרים לא.
וכשמדובר בבטיחות, בחוק או בערכים – העמדתי את הרגליים האחוריות כנגד כל דמעה או פרצוף.
כי מבחינתי, עם החיים אני יכולה להתמודד;
עם המתים, לא.
אז יש לי הצעה חגיגית ל"אמא של כולם":
אם כל הדברים האלו כל כך פשוטים, בטוחים ו"זורמים", אני מזמינה אותך כלאחר כבוד להניע את האוטו. בואי תהיי את ההורה המלווה. תהיי שם, בלונה פארק, על החוף, במסיבה או בכניסה למועדון, כדי לוודא שכולם בסדר ושכולם חוזרים הביתה בשלום. ככה גם את, וגם אנחנו ה"חופרים", נוכל להיות רגועים.
ואם את לא יכולה? אני מזמינה אותך לשבת איתי לקפה. בטוח יהיה לך המון זמן פנוי, הרי הילדים שלך מסתובבים במקומות אחרים...
ואם אתם, ההורים שמרגישים את הלחץ של "אבל לכולם מרשים!", מתקשים לעמוד בפרץ – הנה כמה כלים להתמודדות:
פרקו את המילה "כולם": כשהילד צועק "לכולם מרשים!", תעצרו. תבקשו שמות. תופתעו לגלות שחלק מהילדים בכלל לא ביקשו, וחלק מההורים בכלל לא ידעו. יצירת קהילה הורית מגבה היא מגן העוצמה שלכם.
תנו מקום לתסכול (בלי לשנות את ההחלטה): הילד כועס? זה בסדר. תגידו: "אני מבינה שזה מבאס ושאתה מרגיש שאתה היחיד. אני בוחרת לשמור עליך, גם אם זה אומר שתכעס עלי עכשיו." אמפתיה היא לא כניעה.
החוק הוא הגבול: כשמדובר בקורקינט חשמלי, אלכוהול או סיגריות – התשובה היא לא דעה שלי, היא החוק. זה מוריד את הדיון מהתחום האישי למקום ערכי וחד-משמעי.
העבירו את האחריות למציאות: כשהילד טוען ש"כולם" הולכים למסיבה, תציעו: "נשמח שתלך, בוא נרים טלפון להורה שמארח, נשאל מה התכנית, מתי זה נגמר ומי משגיח". בדרך כלל, ה"אמא של כולם" תעדיף להימנע מהשיחה הזו, וזה הופך את ה"לא" שלכם להגיוני ומוצדק.
הילדים שלנו צריכים עוגן. הם צריכים לדעת שההורים שלהם לא נכנעים ללחץ חברתי, אלא נמצאים שם כדי להגן עליהם תמיד, באש ובמים.
בחרנו להיות הורים. האחריות עלינו!
אילנה כהנא
הורות באחריות - יעוץ והדרכת הורים
תגובות