האם שמתם לב שבשנים האחרונות יותר ויותר ילדים מתקשים לשבת בכיתה, גם אם אין להם "הפרעת קשב" רשמית? אתם לא דמיינים. מאמר שפורסם השבוע במגזין החינוך של TheMarker במאמר שפורסם השבוע במגזין החינוך של TheMarker , ניתחתי את האתגר הגדול של הדור הזה. הילדים שלנו גדלים בעולם של "כאן ועכשיו", וכשהם נדרשים למיומנויות כמו תכנון, איפוק, ודחיית סיפוקים – הם פשוט הולכים לאיבוד. כאן נכנסת לתמונה ההוראה המותאמת החדשנית. בכתבה אני מסבירה מדוע הוראה מותאמת היא הרבה יותר מאשר הקניית קריאה או כתיבה

ט"ו בשבט הגיע. בכל מקום אנחנו רואים תמונות של שקדיות פורחות, שומעים שירים על פריחה ולבלוב, והאווירה כולה מדברת על תוצאות יפות וצבעוניות. אבל כמורה להוראה מותאמת וכמדריכת הורים, אני יודעת שעבור הורים רבים לילדים עם הפרעות קשב (ADHD) ולקויות למידה, החג הזה יכול לפעמים לצבוט בלב. למה? כי בטבע, כמו בכיתה, העין שלנו נמשכת אוטומטית למי שפורח הכי מהר. אנחנו מסתכלים על הילד של השכן שמוציא מאיות בקלות, או על התלמיד שיושב בשקט ומוציא מחברת מסודרת, ואז אנחנו מסתכלים על הילד שלנו – שעדיי

"אני לא מבין מה רוצים ממני," אומר לי יואב, תלמיד כיתה ה', בתסכול כשהוא מביט בדף העבודה. "למה אני צריך לכתוב בדיוק מה שהמורה רוצה לשמוע? למה אסור לי לחשוב אחרת?" אני מהנהנת, כי אני מבינה בדיוק על מה הוא מדבר. ילדים עם ADHD חושבים אחרת. הם לא הולכים בקו ישר מנקודה א' לנקודה ב'. הם מקפצים, מקשרים רעיונות בדרכים יצירתיות, רואים אפשרויות שאחרים מפספסים. כשמערכת החינוך דורשת מהם להתיישר בדיוק לפי קו המחשבה של המורה, הם מרגישים לכודים ומתוסכלים. איך אפשר ללמד ילד עם ADHD בדרך שמכבדת