"הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא ליצור אותו", אמר פיטר דרוקר. אבל עבור ילד עם ADHD, יצירת העתיד – או אפילו רק יצירת הפסקה הבאה במחברת – יכולה להרגיש לפעמים כמו טיפוס על האוורסט ללא ציוד. הלוואי שלילדים שלנו היה כפתור הפעלה שמסדר את המחשבות בתיקיות ומארגן להם את הקלמר. במציאות, ילד עם הפרעת קשב פותח את היום בעומס אדיר. המוח שלו קופץ, הגוף דרוך, והכתיבה? היא דורשת סנכרון מושלם שבין המחשבה ליד, סנכרון שלעתים קרובות פשוט משתבש. כהורים ומורים, קל לנו לפרש הימנעות מכתיבה כעצלנו

וולט דיסני אמר פעם: "הדרך להתחיל היא להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות". אבל עבור ילד עם ADHD, המשפט הזה הוא לפעמים ההר הכי גבוה בעולם. למה הוא שוכח מה ביקשתי ממנו לפני שתי דקות? למה הוא קם עשר פעמים בזמן שיעורי הבית? למה הוא מתפרץ לשיחה בלי לחשוב? ה"למה" הנוירולוגי: רדיו ללא כפתור כיוון דמיינו שהמוח של הילד שלכם הוא רדיו שסורק תחנות באופן אוטומטי. בכל רגע נתון, המוזיקה מתחלפת. פעם זה זבוב על החלון, פעם זו מחשבה על המשחק מאתמול, ופעם זה הרעש של המקרר. בפנים מתרחש מאבק אמיתי: המו

הלוואי שהיינו מצליחים לעצור את עצמנו רגע לפני שאנחנו מתפרקים. הלוואי שהיינו יכולים לנשום עמוק, לספור עד עשר, ולהגיב כמו בגרסה האידיאלית של עצמנו. אבל המציאות היא שלפעמים אנחנו מותשים עוד לפני שהיום התחיל. כשהבית הופך לסיר לחץ, והילדים מתפרצים או רבים, אנחנו מגיבים מהר מדי, צועקים, ואז מתמלאים באשמה. מה קורה שם בפנים? דרך "משקפי הקשב" אנחנו מבינים שילדים עם ADHD לא מתפרקים כדי לעצבן. המוח שלהם מוצף מהר יותר ומתקשה מאוד לעבור בין מצבים. זו לא בעיית התנהגות או חוסר כבוד – זו נו