פוסט מיוחד ליום כיפור: סליחה וחמלה במסע ההורות - מחשבות, דוגמאות וכלים להורים לילדים עם קשיי קשב וויסות

כל יום קצת כיפור

יום כיפור הוא רגע של עצירה וחשבון נפש — אבל להורים במסע המאתגר של גידול ילדים עם קשיים רגשיים או קשיי קשב, לפעמים כל יום מרגיש כמו יום כיפור קטן: התלבטויות, חרטות, מבטים אחורה על דברים שאמרנו או עשינו ברגע של תשישות או תסכול.

כמה מהר אנחנו חורטים בזיכרון דווקא את הכישלונות, נושאים אותם הלאה, ונותנים להם להגדיר אותנו; וכמה מהר רגעי שמחה, חיבור, וחסד בורחים לנו מהלב כאילו היו רק חרטה רגעית על החול.

דווקא השנה, בין סליחות להבטחות, אני מזמינה אתכם לעצור, להקשיב ולתרגל יחד חמלה וסליחה — שני כוחות שיכולים לרפא, להרגיע ולבנות קשר אמיץ יותר עם עצמנו ועם הילדים.

משל על סליחה בחול ובאבן

שני חברים הלכו במדבר. בשלב מסוים, הם התווכחו, וחבר אחד סטר לחברו. החבר שקיבל את הסטירה כאב לו, אך בלי לומר מילה, הוא התכופף וכתב על החול: "היום החבר הכי טוב שלי סטר לי".

הם המשיכו ללכת, עד שהגיעו לנאת מדבר והחליטו להתרחץ. החבר שקיבל את הסטירה נכנס למים, נקלע למערבולת והחל לטבוע, אך חברו הציל אותו. אחרי שהתאושש, הוא לקח אזמל וחצב על אבן: "היום החבר הכי טוב שלי הציל את חיי".

החבר שסטר והציל שאל אותו: "אחרי שסטרתי לך כתבת על החול, ועכשיו אתה חוצב באבן, מדוע?" ענה לו חברו: "כשמישהו פוגע בנו, אנחנו צריכים לרשום זאת על החול, כדי שרוח הסליחה תוכל למחוק את זה. אבל כשמישהו עושה עבורנו משהו טוב, אנחנו צריכים לחצוב את זה באבן, כדי שאף רוח לא תוכל למחוק את זה לעולם".

איך זה פוגש אותנו כהורים?

בים הגועש ־ רגשי של הורות מאתגרת, קל לחטט שוב ושוב בפצעים הקטנים; קל הרבה יותר לזכור את הסטירה מאשר את היד המחבקת. יום כיפור הוא הזמנה לעצמי — לשחרר, למחוק מעט את טביעות הכאב, ולחצוב עמוק יותר את רגעי החסד: החיבוק הפתאומי, המבט המאשר, היצירתיות ואהבת החיים של הילדים.

חלק ראשון: עבודה פנימית של הורה – חמלה עצמית וזיכרון הטוב

1. יומן שחרור ("לכתוב על החול")

בכל ערב, הקדישו 2-3 דקות לכתוב רגע אחד מתסכל או כואב שקרה היום — על פתק ביומן, או אפילו בטלפון. לאחר מכן: לקרוע, למחוק או לשחרר סימבולית.

המטרה: להכיר בקושי בלי לתת לו להצטבר ולהגדיר את כל היום.

2. צנצנת רגעי חסד ("לחצוב באבן")

הניחו צנצנת עם פתקים במקום מרכזי.כל בני המשפחה מוזמנים להכניס פתק עם רגע של טוב: הישג, חיבוק, התמודדות יפה, מילה טובה. פעם בשבוע, פותחים יחד, מקריאים וממלאים את הלב בשפע הרגעים היפים שמצויים ביום-יום, גם כשנדמה שהם קטנים.

עקרון הגשר: "מותר להרגיש כל רגש – לא כל התנהגות"

ילדים, ובעיקר ילדים עם קשיים בוויסות, לומדים לאט־לאט לשים לב לרגשותיהם.המסר החשוב: "כל רגש הוא לגיטימי, אבל לא כל פעולה מותרת."אנחנו נלמד לחבק את הכעס, האכזבה או התסכול — ולבחור למולן תגובה מיטיבה.

חלק שני: הורה-מאמן – כלים לאימון הילד

1. מודל א.ל.ף ("אני לומד לפעול") — עוזרים לילד לסלוח לעצמו

כשילד מרגיש אשמה (על התפרצות/אי־צליחה), עיברו יחד שלושה שלבים:

• איך אני מרגיש?

  נותנים מקום לרגש (כעס, תסכול), ומחזקים: מותר להרגיש.

• מה אני לומד מזה?

  עוזרים לזהות: ההתנהגות שלי אינה מי שאני, והיא ניתנת לשיפור.

• מה אני יכול לעשות עכשיו?

  תיקון — סליחה, פעולה מרגיעה, לקיחת אחריות.

2. תשובה במעשה — דוגמה אישית של הסליחה

כאשר אנחנו טועים:

• נזהה בפני הילד את הפגיעה ("כשצעקתי, נפגעת — זה לא היה בסדר"),

• נשתף במה שלמדנו על עצמנו ("גיליתי שאני מגיב בחדות כשאני עייף"),

• נבקש סליחה אמיתית ("אני מצטער/ת — איך אפשר לתקן?").

הילד לומד בכך שגם מבוגרים לא מושלמים — וגם לוקחים אחריות ויודעים להתרכך.

3. משחק "כריות הסליחה" (גילאי 4–10)

המשחק עוזר לעבד ולהמחיש את המשל:

• שלוש כריות/דפים:

  אדומה (חול): הפגיעה, החולף

  ירוקה (אבן): ההבנה, הלמידה

  צהובה (אבן): החסד והחיבור שקרו באמצע

• 
  

• עוברים עם הילד: "מה היה? מה למדנו? איפה מצאנו טוב?"

4. "הסיפור שמתקן" (גילאי 6–13)

לאחר פגיעה חברתית או המשפחתית — מזמינים את הילד לצייר או לכתוב את הסיפור, ואז "להמציא סוף חדש", כזה שבו הרגיש שמבינים אותו. בכך מתרגלים תיקון עצמי, ראיית הטוב והיכולת לחלום תיקון.

סיכום: לא לשאוף לשלמות, לבחור חמלה

יום כיפור אינו הזמנה להיות מושלמים, אלא לבחור פעם אחר פעם בחמלה, ראיית החסד ויכולת לתקן.לסלוח לעצמנו על עייפות, טעויות ותסכולים; להתבונן בילדינו דרך עיניים מחבקות גם כשהמסע מאתגר.

שתהיה לכולנו שנה טובה, גמר חתימה טובה, ושנמשיך לעצור – ולחצוב עוד ועוד רגעים טובים.

🙏 אילנה

---