ג'אגלינג....
כבר קראו לי במלאאאאא שמות.
תמנון הוא אחד מהם...
מלא זרועות שכל אחת שלוחה לעבר משימה אחרת...
שמעתי המון אימרות בנוסח
"איך את עושה את זה?"
"את מבוזבזת.."
"מתי יש לך זמן לכל זה?"
"את לא יודעת להיות בחופש.."
"את בטח לא ישנה אף פעם..."
ועוד.... ועוד....
אז זה נכון , אני באמת עושה המוןןןןן דברים באותם 24 שעות ביממה שניתנו לכולנו.
המוןןןןן דברים.
בתוכם העבודה הקבועה, והעסק הנוסף , הרצאות, שיווק ועוד...
התנדבות ופעילות קהילתית מכל מיני סוגים
והחלק שדורש לא מעט ג'אגלינג הבית, הילדים , הזוגיות עם האיש ....
ו...אני.... זמן להנאה, חברות, לקרוא ספר,
שלא לומר לנוח (רחמנא ליצלן....)
איך מחזיקים הכל בשתי ידיים ?!
איך אני עושה את זה.
ואז מגיע שבוע כזה שמצריך ממני הרבה הרבה יותר . הרבה הרבה יותר. ובתוכו 3 Adhd
שצריך לחבק ולחזק, לרוץ לפגישות בבית הספר 3X
מעקב אצל הנוירולוג 3X , ואז לרופאת ילדים (שלמזלי בפגישה אחת נתנה מענה להכל) לבדוק שהמערכת מסודרת, שהשיעורים מוכנים והעבודות מוגשות בזמן, לדבר בטלפון עם כל מורה אפשרית 3X על איך הוא בשיעור , ואיך משפיע עכשיו השינוי של הכדור....
האם הוא מקשיב, משתתף בכיתה,
הכין שיעורים, הגיש את העבודה?!
ואיך הוא חברתית? פעיל בהפסקות?!
יש לו חברים? חלילה לא הולך מכות?!
ומה יהיה בשנה הבאה?!
מורת שילוב, טיפול רגשי?!
חוג ועוד חוג, שיעור פרטי?!
וכל הרשימה הזו...3X
ואז שיחה אישית עם הילד (3X...) להכיל ולשקף... להחליט החלטות משותפות, לפרגן , להעצים , לומר מילות אהבה, קצת לצחוק, לספר איזו בדיחה ולגייס מוטיבציה להמשך...
אה רגע שכחנו אחד שנפצע בחוג אופניים,
ובילינו ערב ב"טרם" יותר משעתיים.
יחד עם זאת רגעי נחת ואושר כשהילדים יחד מוצאים עניין ומשתפים פעולה (אפילו אם מדובר במשחק טלוויזיה מסוג כלשהו... ) ארוחת ערב משותפת מלווה במשחק קלפים ושיח.
זמן משותף קצר ואיכותי נותן המון המון כח.
אז בין חג אחד למשנהו ובלי יוצא מן הכלל
זו השגרה שלנו , וזה באמת לא פשוט כלל וכלל.
להיות "על זה" בכל רגע דל...
ואת הכל בחיוך ובאווירה טובה
כי הרי כאן גרים בכיף ADHD
ואני שמג'נגלת רק ADD....
#מיומנה של אמא מג'נגלת , קצת עייפה.... שמקווה שבסוף, למרות הכל , הכל לטובה...
