top of page

על הפרעות אכילה - עדות אישית


את הפוסט של מיה משה אתם חייבים לקרוא! בשבילכן, בשבילכם, בשביל הבנות והבנים שאולי חווים את זה היום ובשביל שאולי יש סיכוי שנציל נפש אחת...

תודה עלייך מיה יקרה שהיעזת ופתחת את ליבך וסיפורך בפנינו לעולם לא מוכר, לעולם לא מדובר.

תודה שזיכית אותנו בהצצה לעולם של הפרעות האכילה בגיל ההתבגרות ותודה לאל שאת כאן, חזקה, בטוחה, ובריאה כדי לספר לנו את הסיפור.

כמה עוצמה יש בך! את יכולה להיות גאה בעצמך!


https://www.instagram.com/p/CQquXZYJ5vp/?utm_medium=copy_link


אילנה כהנא - הדרכת הורים

********************************



אני לא אחת שכותבת דברים כאלה או מעלה פוסטים כאלה אבל איך אומרים?

לכל כלל יש יוצא מן הכלל.


עכשיו כשכל הסיפור הזה מאחורי

(כמובן שהוא תמיד יהיה איתי אבל באופן שונה) אני יכולה לספר מה באמת קרה.

לקח לי זמן להגיע למצב שבו אני מסוגלת לדבר על הנושא ועכשיו אני מרגישה מוכנה.

יש כאלה שיודעים, הרוב כאלה שלא, המטרה העיקרית שלי מעבר לרק להסביר היא גם להעלות מודעות.


במשך כשנה וחצי, בין הגילאים 14.5-16 סבלתי מהפרעות אכילה. פעם התביישתי בזה ודאגתי להסתיר את זה, היום אני במקום שונה לגמרי ואין לי בעיה לדבר על הנושא בפתיחות בגלל חוסר המודעות שקיים לתופעה.


מי לא מכיר את המונח הזה ״הפרעות אכילה״? מניחה שרובכם שמעתם עליו,

אבל אי פעם שמעתם מה חווים? מה מרגישים? מה התסמינים ואיך יוצאים מזה? גם אני לא.

למה? כי אין מספיק מודעות לנושא.


גם לי בתור אחת שחוותה את זה לקח מספר רב של חודשים להבין מה חוויתי ורק בדיעבד הבנתי שמדובר בזה.


כשהתחלתי לסבול מהפרעות האכילה, התחלתי ממשקל יחסית נמוך, ובשל העובדה הזאת השינוי החיצוני שלי לא היה דרסטי מידי והיה לי קל להסתיר את זה.


כל אחד סובל מהנושא באופן שונה, אצלי זה התבטא בפרפקציוניזם מוגזם, התרחקות מורגשת מאוד מכל הקרובים אליי - משפחה, חברות, פרשתי מהחוג ריקוד כי פיזית לא יכלתי לשאת עליי את העומס (בדיעבד - כי לא הייתה לי מספיק אנרגיה בגוף אפילו לעמוד), הייתי מאוד שקטה (מי שמכיר אותי יודע שזה בדיוק ההפך ממני😜), הכרתי חברים חדשים ממדא שמהר מאוד הקשר הפך מלצאת איתם כמעט כל שבוע ללנתק קשר כמעט לחלוטין ולא מרצון.

אצל כל אחד זה קצת אחרת אבל כעיקרון התרחקות, אכילה לבד, קיבעון על דרך מסויימת של אכילה או מקום ספציפי (רק בחדר/בבית וכו), רזון, חיוורון ועוד יכולים להיות סימנים ובמידה וחושדים לא לבוא ולהגיד לבן אדם ״רזית, תאכלי את נראית אנורקסית״ אלא לפנות לגורם מקצועי (הורה/מורה/יועצת וכן הלאה) כל מי שהכיר אותי טוב ראה שעובר עליי משהו, רק לא ידע לאבחן ולהבין מה זה (והנה שוב פעם מגיע עניין המודעות). אם הייתה קצת יותר מודעות לנושא, אני בטוחה שיותר אנשים במעגל שלי היו יודעים, או לפחות חושדים מה עובר עליי, וכמובן שהיו מנסים לעזור. אני יכולה להעיד על עצמי שרציתי עזרה ולא ידעתי איך לבקש. בסופו של דבר הגיעה העזרה, וברגע שהיא הגיעה נאחזתי בה והצלחתי לצאת (כמובן לא בשנייה אלא בתקופה של כיותר משנה וחצי).

אם היא לא הייתה מגיעה לא יודעת באיזה מקום הייתי היום- כנראה שלא במקום זוהר מידי.


צפייה 1

Comentários


bottom of page