You're amazing just the way you are.

מגיעה מתאמנת לחדר האימון. היא מרגישה "מקולקלת" "אם הגעתי אלייך זה כי משהו לא עובד אצלי. אני שונה. אני אחרת. שמנה. מכוערת. טיפשה. חלשה. אני לא מצליחה לעשות שום דבר כמו שצריך. פוחדת לדבר עם אחרים שלא אפלוט איזו שטות או אהיה חסרת טקט בטעות". כמה כאב היא נושאת עימה. היא לא רואה את מה שאני רואה. את מה שאני רואה היא השאירה אי שם בחושך ואת כל הכשלונות , האמונות המגבילות התוויות שהצמידו לה לאורך השנים היא לוקחת איתה לאור. זה מה שהיא רואה כשהיא מסתכלת במראה. זה משפיע על כל תחומי החיים. היא מסתגרת, לא מתחברת. לא מאמינה שמגיע לה יותר. ואני רואה את הקושי שלה להאמין לי כשאני מסתכלת לה בעיניים ורואה דרכן את האור שהיא מחביאה שם. אני רואה את טוב הלב ואת הנשמה. זה לוקח זמן לקלף את השכבות. את חוויות הילדות. את הפרשנויות הקשות והשליליות שמלוות כל ארוע בחייה. הקושי לראות את הטוב. להוציא את הטוב לאור. התפקיד שלי לחזק את מה שהילד. להוציא לאור את מה שנשכח אי שם בחושך. ללמד אותה מחדש כמה היא מדהימה ומתנה לעולם שלה.