קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק ואתגרים חדשים

אז חלפו כמה שנים מאז כתבתי את הפוסט האחרון.. והרבה מים זרמו בנהר.. במקביל לאבחון של נועם בהיותו בכיתה א' התבקשתי על ידי הגננת של מתן (טרום חובה) לקחת אותו לאבחון שפתי וריפוי בעיסוק במחלקה להתפתחות הילד בקופת החולים.. כבר הבנתם שאני אמא שמשתפת פעולה עם הצוות?! אז כמובן שקבעתי תור.. אני אקצר ואומר שמתן אובחן בעל קשיים בשליפה.. מה זה?! אני אסביר.. תדמיינו ספרייה עירונית כאשר כל הספרים מסודרים על מדפים על פי קטגוריות וממויינים היטב כך שכאשר אתה זקוק לספר ו/או מידע מסויים את פשוט "שולף" אותו מהמקום בו הוא מאוחסן… עכשיו תדמיינו שהיתה סופת טורנדו שהפכה את כל הספריה לתוהו ובוהו אחד גדול.. וכאשר אתם זקוקים לאותו מידע אין לכם כל דרך ל"שלוף" אותו.. במקרה הטוב אתם נושמים עמוק מסדרים את הכל במקום ומוצאים את מה שאתם זקוקים לו… במקרה של מתן.. הוא לא הצליח לשלוף את המידע בעת הצורך ולכן בכל פעם שנדרש לדבר ולהסביר את עצמו נתקף "התקף זעם" לקח זמן להבין שהתקפי הזעם שלו נובעים מתסכול וחוסר יכולת להביע את עצמו במילים. אז מה עושים? סשנים רצופים אצל קלינאית תקשורת אחת לשבוע שעוזרת "לסדר" חזרה את כל הספריה… עברנו קטגוריה קטגוריה ..מממינים מחדש את כל המידע ומסדרים בראש. לומדים מה שייך לאיזו קטגוריה. עובדים חצי שעה בשבוע עם הקלינאית. שיתפתי את הגננת בתהליך והיא שיתפה פעולה ברצון ובאהבה. כל קטגוריה שלמדנו באותו שבוע אצל הקלינאית (לדוגמא ..פירות / ירקות/ כלי תחבורה/ רהיטים/ מוצרי חשמל/ בגדים וכו..) עבדנו עליה כל השבוע בבית ובגן. דרך ציור , משחק והמחשה. כל פעם עברנו לקטגוריה שונה.. במקביל הגננת לימדה בכן להשתמש ב"שפת הג'ירף" שפה שבה 'מדברים עם הפה ולא עם הידיים' .. 'כשמדברים עם הפה הלב רגוע' וכד'. עבדנו עם מתן בשני המישורים והוא פרח. פשוט פרח. הוא היה רגוע יותר גם כשהיה לו קשה והוא היה כעוס הוא למד לאט לאט להרגע ולנסות להבביר את עצמו. החיבור עם קלינאית התקשורת היה מדהים. והעבודה בכל המישורים לא איחרה להראות תוצאות. ולא! חצי שעה בשבוע של פגישה עם קלינאית תקשורת לא מספיקה. אני ישבתי שם בכל שבוע ולמדתי. למדתי איך לעבוד עם הבן שלי. למדתי איך ללמד אותו. ואז לימדתי את אבא שלו ואת הגננת ואת כל מי שבא איתו במגע. כי הוא מתמודד עם הקושי בכל יום. לא רק בחצי שעה בשבוע אצל הקלינאית. אצל המרפאה בעיסוק היתה הצלחה גם כן. הפעם 3/4 שעה בשבוע ו..כן.. עבודה בבית הגן בפארק הציבורי.. חיזוק חגורת הכתפיים ומה לא.. ביתי הפרטי התמלא במשחקים שהכרנו אצל קלינאית התקשורת (מיותר לציין שהן יקרים נורא) "מי אני ומה שמי" ודומיהם.. ולמדנו לדבר עם מתן בצורה שתעזור לו לדלוף את המילה הנכונה.. למדנו לשאול אותו שאלות מכוונות כאשר "נתקע" עם מילה שסירבה להגיח ממעמקי הספריה המבולגנת (זוכרים) אנחנו למדנו והוא יישם.. ואז.. הגיע הזמן לעלות לגן חובה… המשך יבוא..