תקשורת מקרבת: למה הדרך ללב הילד עוברת לפעמים דווקא דרך הנסיעה באוטו?

הורים רבים משתפים אותי בתסכול דומה: "איך זה שדווקא בנסיעה לחוג או בהליכה קצרה הילד פתאום נפתח ומספר לי הכל, אבל כשאני מבקשת לשבת איתו לשיחה רצינית בבית הוא ישר נסגר?". התשובה לשאלה הזו לא טמונה בחוסר רצון של הילד לשתף, אלא במאמץ הבלתי נראה שהמוח שלו משקיע בזמן קשר עין. כדי לייצר תקשורת מקרבת באמת עם ילד שמתמודד עם אתגרי קשב וריכוז, עלינו להבין שהסטת המבט היא לפעמים הדרך שלו "לפנות מקום" במוח כדי להקשיב לנו ולהצליח להתבטא.

הקשר בין עומס קוגניטיבי לבין בניית תקשורת מקרבת יעילה

עבורנו המבוגרים, קשר עין הוא סימן להקשבה ולכבוד. אבל עבור ילד עם ADHD, קשר עין הוא משימת "ריבוי משימות" (Multitasking) תובענית מאוד. בזמן שהוא מסתכל לנו בעיניים, המוח שלו צריך לעבד במקביל את הבעות הפנים שלנו, את הרמזים החברתיים ואת המנח של הגוף שלו – וכל זאת בזמן שהוא מנסה להקשיב למילים שלנו ולחשוב על תגובה. מדובר ב"תפיסת רוחב פס" אדירה של המעבד המוחי.

כדי להשיג הקשבה פנויה ושיתוף פעולה, אנחנו צריכים לעבור למודל של שיחה במקביל – כזו שמתרחשת כשאנחנו אחד ליד השני ולא אחד מול השני.

איך מיישמים את שיטת ה"צד לצד" בבית?

המטרה היא להוריד את רמת הלחץ מהסיטואציה החברתית ולתת למילים לזרום בטבעיות. הנה כמה דרכים לעשות זאת:

• נצלו את זמן הנסיעה: האוטו הוא המרחב האידיאלי. העובדה ששניכם מסתכלים קדימה על הדרך מורידה את ה"זרקור" מהילד. המתח הרגשי יורד, והוא מרגיש בטוח יותר להעלות נושאים מורכבים או לשתף בחוויות מבית הספר.

• פעילות משותפת כגשר: אל תדרשו שיחה רשמית. שבו איתו לבנות בלגו, לצייר או לסדר משהו בחדר. בזמן שהידיים עסוקות והעיניים מופנות למטה לעבר המטלה, המחסומים הרגשיים יורדים והלב נפתח.

• הקשיבו לאוזניים, לא לעיניים: אם אתם מדברים עם הילד והוא מסתכל הצידה או משרבט על דף, אל תקטעו אותו בדרישה "תסתכל עליי כשאני מדברת". אם הוא עונה לעניין, סימן שהוא איתכם. המבט הצידה הוא הכלי שלו לריכוז.

• מגע מקרקע במקום מבט חודר: אם הילד נלחץ בשיחה פרונטלית, נסו לשבת לצידו על הספה. לפעמים מגע כתף לכתף או יד עדינה על הגב בונים ביטחון הרבה יותר ממבט ישיר.

💡 הטיפ שלי אליכם: תקשורת טובה היא לא כזו שנראית "לפי הספר", אלא כזו שמאפשרת לשני הצדדים להרגיש בנוח. כשאנחנו משחררים את הציפייה לקשר עין נוקשה, אנחנו פותחים דלת רחבה לשיח אמיתי, עמוק ומחבר. היו הגמישות שהילד שלכם זקוק לה, ותראו איך המילים פתאום מוצאות את דרכן החוצה.

אילנה כהנא

מתי הילדים שלכם הכי נוטים לשתף אתכם? ספרו לי בתגובות 👇