שלוש שנים בלעדיו: כשהזיכרון של ה-7 באוקטובר הופך לאדוות של טוב 🕯️

היום, 7 באוקטובר, השעון נעצר שוב.

שלוש שנים חלפו מאותו בוקר ששינה את חיינו ללא היכר. שלוש שנים שבהן הזמן ממשיך לרוץ קדימה, אבל הלב עדיין מחפש דרך להכיל את עומק האובדן, את הגעגוע שאינו מרפה ואת הפנים היפות של אלו שאינם.

הסיפור של רס"ן אדיר-מאיר עבודי ז"ל נכנס לי ללב כבר בימי השבעה.

שם, בין הדמעות והסיפורים, גיליתי דמות מעוררת השראה. לא רק מפקד פלוגה בבא"ח חטיבת החילוץ של פיקוד העורף שבקרב ההרואי בזיקים חירף את נפשו והציל כ-180 טירונים, אנשי סגל ואזרחים – אלא קודם כל בן אדם. נער צנוע ממודיעין, ספורטאי ששיחק כדורגל ומעולם לא קיבל כרטיס צהוב מתוך כבוד ליריב, אדם שפתח בסתר הוראת קבע מדמי הכיס לשורדי שואה, ומפקד שדאג בחיוך ובשקט לחיילים הבודדים שלו.

להנכיח אותו בכל יום – לא רק בשבעה באוקטובר

מאז אותה שבת, משפחת עבודי שמה לעצמה מטרה עליונה: להנכיח את אדיר, את חיוכו ואת טוב ליבו בכל יום ויום.

לא להשאיר אותו רק בתוך דפי ההיסטוריה והכאב, אלא להפוך את המורשת שלו לחלק חי, פעיל ומאיר בעולם. וזו בדיוק הדרך שלנו להיות שם עבורו ועבורם.

מתוך התחושה העמוקה הזו, הקדשתי את החודשים האחרונים לפיתוח פדגוגי מקיף כדי להפוך את הערכים של אדיר לכלי עבודה חינוכי, וכך נולדה הערכה החינוכית "אדוות של טוב" | מזיכרון למשמעות – לפעולה.

לאחר חודשים של עשייה, נפגשתי עם ויקי, אימו המופלאה של אדיר. ישבנו יחד, הצגתי בפניה את כל פרטי הערכה, דייקנו יחד כל מילה וכל תוכן, שמענו את השיר המרגש שכתבה – "עוגת התפוזים", וקיבלתי את ברכת המשפחה לצאת לאור ולהפיץ את הטוב הזה הלאה.

איך מתווכים את היום הזה לילדים צעירים?

ביום השנה השלישי, השאלה הזו מהדהדת בחדרי מורים ובבתים רבים: איך נוגעים ב-7 באוקטובר עם תלמידי יסודי (כיתות ד'–ו') בלי לזרוע חרדה? איך מייצרים זיכרון שאינו משתק?

הפסיכולוגיה החינוכית ועקרונות שפ"י מלמדים אותנו שכאשר משאירים ילדים רק עם חוסר אונים ושכול, הם נסגרים. כדי לבנות חוסן, אנחנו חייבים להעניק להם מסוגלות ואקטיביות:

1. להכיר גיבורים בחיים: לפגוש את אדיר דרך ההגינות במגרש, הנתינה השקטה והחברות הנאמנה.

2. משלושת מעגלי הנתינה – למעשה טוב אישי: להראות לילד שכל מעשה קטן של חסד יוצר "אדוות של טוב" בסביבה.

3. חיבור מקרב בבית ובכיתה: דרך יוזמת "אופים עם זיכרון" – הכנת עוגת התפוזים הבחושה שאדיר כל כך אהב.

רגע של משמעות בבית: איך הורים יכולים להשתמש בערכה עם הילדים?

הערכה אינה מיועדת רק לכותלי בית הספר. ביום הזה, במרחב המשפחתי, יש לנו הזדמנות לייצר אי של חיבור וחום:

• יושבים יחד מול הסרטון: צופים בסרטון הקצר (כ-10 דקות), שומעים את השיר "עוגת התפוזים", ומדברים על הנתינה וההגינות של אדיר.

• אופים יחד זיכרון וריח של בית: נכנסים למטבח ואופים יחד את עוגת התפוזים המקורית של אדיר. בזמן שהעוגה בתנור, הריח החם פותח את הלב לשיחה נינוחה.

• בוחרים מעשה טוב משפחתי: נעזרים בדף ההתחייבות האישית – כל אחד מבני הבית בוחר מעשה טוב אחד שהוא לוקח על עצמו השבוע.

• משתפים ומפיצים את האדוות: מצלמים את העוגה או ההתחייבות, מעלים לקיר הדיגיטלי (Padlet) כדי לחבק ישירות את ויקי והמשפחה, ומשתפים ברשתות עם ההאשטאג #אדוות_של_טוב.

במותו ציווה לנו אדיר את החיים – והשליחות שלנו היא לחיות אותם באור גדול, בהגינות ובעשיית טוב.

🔗 [להורדת הערכה המלאה ללא עלות – לחצו כאן ומלאו את הטופס באתר]