מיה משה מספרת על הפרעות אכילה - עדות ממקור ראשון!

את הפוסט של מיה משה אתם חייבים לקרוא! בשבילכן, בשבילכם, בשביל הבנות והבנים שאולי חווים את זה היום ובשביל שאולי יש סיכוי שנציל נפש אחת...

תודה עלייך מיה יקרה שהיעזת ופתחת את ליבך וסיפורך בפנינו לעולם לא מוכר, לעולם לא מדובר.

תודה שזיכית אותנו בהצצה לעולם של הפרעות האכילה בגיל ההתבגרות ותודה לאל שאת כאן, חזקה, בטוחה, ובריאה כדי לספר לנו את הסיפור.

כמה עוצמות יש בך!

את יכולה להיות גאה בעצמך.

#הפרעות_אכילה

אילנה כהנא - הדרכת הורים

‐--------------------------------------------------------------------

אני לא אחת שכותבת דברים כאלה או מעלה פוסטים כאלה אבל איך אומרים?

לכל כלל יש יוצא מן הכלל.

עכשיו כשכל הסיפור הזה מאחורי (כמובן שהוא תמיד יהיה איתי אבל באופן שונה) אני יכולה לספר מה באמת קרה.

לקח לי זמן להגיע למצב שבו אני מסוגלת לדבר על הנושא ועכשיו אני מרגישה מוכנה.

יש כאלה שיודעים, הרוב כאלה שלא, המטרה העיקרית שלי מעבר לרק להסביר היא גם להעלות מודעות.

במשך כשנה וחצי, בין הגילאים 14.5-16 סבלתי מהפרעות אכילה. פעם התביישתי בזה ודאגתי להסתיר את זה, היום אני במקום שונה לגמרי ואין לי בעיה לדבר על הנושא בפתיחות בגלל חוסר המודעות שקיים לתופעה.

מי לא מכיר את המונח הזה ״הפרעות אכילה״? מניחה שרובכם שמעתם עליו,

אבל אי פעם שמעתם מה חווים? מה מרגישים? מה התסמינים ואיך יוצאים מזה? גם אני לא.

למה? כי אין מספיק מודעות לנושא.

גם לי בתור אחת שחוותה את זה לקח מספר רב של חודשים להבין מה חוויתי ורק בדיעבד הבנתי שמדובר בזה.

כשהתחלתי לסבול מהפרעות האכילה, התחלתי ממשקל יחסית נמוך, ובשל העובדה הזאת השינוי החיצוני שלי לא היה דרסטי מידי והיה לי קל להסתיר את זה.

כל אחד סובל מהנושא באופן שונה, אצלי זה התבטא בפרפקציוניזם מוגזם, התרחקות מורגשת מאוד מכל הקרובים אליי - משפחה, חברות, פרשתי מהחוג ריקוד כי פיזית לא יכלתי לשאת עליי את העומס (בדיעבד - כי לא הייתה לי מספיק אנרגיה בגוף אפילו לעמוד), הייתי מאוד שקטה (מי שמכיר אותי יודע שזה בדיוק ההפך ממני😜), הכרתי חברים חדשים ממדא שמהר מאוד הקשר הפך מלצאת איתם כמעט כל שבוע ללנתק קשר כמעט לחלוטין ולא מרצון.

אצל כל אחד זה קצת אחרת אבל כעיקרון התרחקות, אכילה לבד, קיבעון על דרך מסויימת של אכילה או מקום ספציפי (רק בחדר/בבית וכו), רזון, חיוורון ועוד יכולים להיות סימנים ובמידה וחושדים לא לבוא ולהגיד לבן אדם ״רזית, תאכלי את נראית אנורקסית״ אלא לפנות לגורם מקצועי (הורה/מורה/יועצת וכן הלאה)

כל מי שהכיר אותי טוב ראה שעובר עליי משהו, רק לא ידע לאבחן ולהבין מה זה (והנה שוב פעם מגיע עניין המודעות).

אם הייתה קצת יותר מודעות לנושא, אני בטוחה שיותר אנשים במעגל שלי היו יודעים, או לפחות חושדים מה עובר עליי, וכמובן שהיו מנסים לעזור.

אני יכולה להעיד על עצמי שרציתי עזרה ולא ידעתי איך לבקש.

בסופו של דבר הגיעה העזרה, וברגע שהיא הגיעה נאחזתי בה והצלחתי לצאת (כמובן לא בשנייה אלא בתקופה של כיותר משנה וחצי).

אם היא לא הייתה מגיעה לא יודעת באיזה מקום הייתי היום- כנראה שלא במקום זוהר מידי.

אני שומעת על סיפורים בסגנון כל הזמן, שלא נדבר על כל עידן הרשתות החברתיות שאלוהים ישמור איזה דברים מכניסים לאנשים, ובעיקר לבנות לראש.

אני יכולה להגיד שהמקרה שלי התחיל בגלל תמונה של מישהי באינסטגרם שנראתה ממש כמו ברבי. מהרגע שראיתי את התמונה הפכתי אותה למטרה שאליה אני רוצה להגיע אליה. כמובן שהיו עוד דברים שנלוו, אבל התמונה הייתה טריגר משמעותי.

אני לא באה בשביל לספר כאן את הסיפור שלי יותר מידי אלא רק להגיד - שימו לב, תפקחו את העיניים ותהיו במודעות לסביבה שלכם.

כשאומרים למישהי ״וואי איך רזית מה עשית בשביל להגיע לזה?״, קחו בחשבון שיכול להיות שהיא הרעיבה את עצמה ולא אכלה כלום שבוע בשביל לשמוע את ״המחמאה״ הזאת.

״וואי איך רזית״ גרם לי לצמרמורות בגוף שעשו לי טוב ורק רציתי עוד ועוד, גרמתי לעצמי לפחד מאוכל ולהיות בטוחה שאם אני אוכלת יקרה משהו.

הראש לא הפסיק לפעול 24/7, וזה מרגיש שהשטן שולט בכל מחשבה שאת חושבת.

בהתחלה חשבתי שזו השריטה שלי, משהו שבחיים אני לא אצליח לדבר עליו אבל עכשיו הבנתי שיש לי דרך לנצל את זה לטובה.

מי שמכיר אותי טוב בין כיתות ט ל יא יודע שעברתי שינוי מטורף, כאילו התבגרתי בעשור, ה״חוויה״ הזאת לימדה אותי המון.

עכשיו אני יכולה וגאה לספר שאחרי שהבנתי שהמודעות לא עולה ושלמשרד החינוך כנראה אנגלית ומתמטיקה יותר חשובים, הלכתי והקמתי סדנא בבית הספר שהולכת לרוץ שנה הבאה בנוגע לנושא זה,

הבייבי שלי, שאני עובדת עליו כבר כמעט שנה, משהו שיש לי כמיהה אליו, יותר ממרוגשת לספר וגם קצת לחוצה אבל חיים פעם אחת אז יאללה

בנימה זאת אני פשוט אבקש שני דברים

דבר ראשון -

מי שחווה את הנושא עכשיו שתדע שהיא לא לבד, ושיש איך לצאת מזה, ברגע שאת מגיעה למסקנה שאת רוצה עזרה זה כבר חצי רגל בחוץ.

אני הרגשתי מאוד לבד, חשבתי שכולם שונאים אותי למרות שהייתי מוקפת חברים- נטו כי חשבתי שאני היחידה שחווה את זה

דבר שני -

שימו לב, תפקחו את העיניים ותהיו עם רגישות לנושא, תשתפו את הפוסט במידה ואתם יכולים,

אתם לא יודעים במי זה יכול לגעת 😌

מיה משה

הפוסט המקורי של מיה בקישור-

https://www.instagram.com/p/CQquXZYJ5vp/?utm_source=ig_web_copy_link

מיה מבקשת לשתף , להגיב, לדבר ולהעלות את המודעות כדי לסייע לכל מי שחווה חוויה דומה.