.png)
הפרעת קשב בכיתה: מה הילד שלכם היה אומר למורה אם הוא רק יכול היה?
עם החזרה לשגרת הלימודים, אחת ההתמודדויות הכי מורכבות של הורים לילדים עם הפרעת קשב היא התיווך מול המסגרת החינוכית. אנחנו שולחים את הילדים שלנו לבית הספר, ויודעים שהם הולכים להתאמץ פי כמה מכל ילד אחר רק כדי "לשבת בשקט".
פעמים רבות, כשהילד מתנדנד בכיסא, מסתכל הצידה או זקוק לתנועה, זה מתפרש כהפרעת משמעת או חוסר כבוד. אבל האמת הנוירולוגית היא הפוכה לחלוטין: התנועה הזו היא בדיוק מה שמאפשר למוח שלהם לווסת את עצמו ולהצליח להקשיב.
בסרטון המצורף כאן, הילדים מסבירים את זה בעצמם, במילים שלהם. הם מבקשים מהמורים לא לקחת מהם את התנועה, לשמור על הוראות קצרות כדי לא להעמיס על זיכרון העבודה שלהם, ומזכירים משפט שכל איש חינוך צריך לזכור: "זה מעציב אותי כשמבקשים ממני להשתדל יותר, כי אני כבר משתדל הכי חזק שאני יכול."
מה אפשר לעשות כבר מחר בבוקר? כדי להקל עליכם את התקשורת מול בית הספר, הכנתי עבורכם את כרטיסיית "מורה יקר/ה" – סיכום קצר, ממוקד ובגובה העיניים של כל מה שהמוח של הילד שלכם צריך בכיתה.
ההמלצה שלי: הדפיסו את הכרטיסייה, צלמו מסך, ושלחו אותה למורה, לסייעת או ליועצת של הילד.
לפעמים, שתי דקות של הקשבה כנה יכולות לשנות לילד שלם את כל שנת הלימודים.
אילנה כהנא
תגובות