.png)
״לא בא לי!״: מפענחים את מלחמות הכוח | מגזין משקפי הקשב – גיליון מס׳ 3
גיליון 3 • 1 בנובמבר 2026 • "לא בא לי!": מפענחים את מקורות ההתנגדות בין התנגדות לגבול, התנגדות למשימה והבנת הנוקשות המחשבתית אצל ילדי קשב
עורכת וכותבת: אילנה כהנא
שלום לכל קהילת ההורים של 'משקפי הקשב',
השבוע אנחנו צוללים יחד אל אחד המקומות המאתגרים והסוערים ביותר בבית ובכיתה:
הרגע שבו כל בקשה קטנה – מלהכין שיעורים בעברית, דרך להניח את הטלפון, ועד לנעול נעליים – נתקלת בחומה בצורה של ״לא בא לי!״, בטריקת דלת, או בוויכוח שמסלים במהירות.
כהורים, זה הרגע שבו אנחנו חשים לעיתים חוסר אונים ושואלים את עצמנו: "למה הכל חייב להיות מאבק? מאיפה מגיעה העקשנות הזו?!".
בגיליון השבוע נרכיב יחד את 'משקפי הקשב' כדי להבין את הפיזיולוגיה של ההתנגדות, נלמד להבחין בין קושי זמני בוויסות לבין דפוס מתמשך, ונקבל ארגז כלים מורחב ומעשי שמחזיר את השקט והשותפות הביתה – כבר מהיום אחר הצהריים.
שני הפנים של ההתנגדות: כששומעים "לא" לעומת כשנדרשים לפעול
כדי להבין איך לנהל את השיח ברוגע, חשוב להבחין תחילה בין שני מצבים שונים לחלוטין:
התנגדות לגבול (כששומעים "לא"):הילד מבקש עוד זמן מסך או ממתק לפני האוכל, ואתם מציבים גבול. כאן מדובר בקושי סביב דחיית סיפוקים ועצירת פעילות מהנה.
התנגדות למשימה (כשמבקשים ממנו "לעשות"):כאן לא נאמר שום "לא". ביקשתם לפתוח חוברת, להתקלח או להתארגן, ופתאום מופיעה התנגדות חריפה: "אתם לא תחליטו עליי!".
התובנה שמשנה את התמונה:
בהתנגדות למשימה הילד אינו פועל נגדכם, אלא מגן על עצמו מפני תחושת הצפה וחרדת כישלון.
משימה לימודית נתפסת במוח הקשב כעומס עצום. הילד חושש לטעות או להרגיש חוסר מסוגלות, והתגובה התקיפה היא בסך הכל מעטפת שמסתירה מצוקה פנימית.
👉 למאמר המורחב המלא בבלוג (כולל הרחבה מקצועית מקיפה):
עקשנות (נוקשות מחשבתית) מול הפרעת התנגדות (ODD)
המיתוס: "הילד שלי עקשן מלידה ומחפש שליטה בכל מחיר".
מה שהמחקר מגלה:
עקשנות טיפוסית בהפרעת קשב נובעת לרוב מחוסר גמישות קוגניטיבית (Cognitive Inflexibility) ומקושי לבצע מעברים מחשבתיים. כשהילד נעול על דרך מסוימת, הוא פועל בעד הרעיון שמעניק לו ודאות, ולא נגד ההורה.
ומתי כדאי להתייעץ מקצועית לגבי ODD (הפרעת התנגדות מתריסה)?
כאשר ההתנגדות אינה נקודתית מול משימות מסוימות, אלא מהווה דפוס יומיומי ומתמשך (מעל חצי שנה) שמתבטא בסף תסכול נמוך במיוחד, וכחנות שיטתית מול כל סמכות, ופגיעה כוללת בתפקוד בבית ובבית הספר. במקרים אלה, אבחון אצל פסיכיאטר ילדים או פסיכולוג מאפשר לבנות מעטפת הדרכה מותאמת שמחזירה את האיזון.
ממיסים את ההתנגדות סביב שולחן הלמידה: מודל "מה כן, מתי כן, איך כן"
סביב שולחן הלמידה בקליניקה במודיעין, אני רואה כיצד לחץ מילולי מגביר מיד את החומה. הנה הנוסחה שמשנה את האווירה:
מה כן (המסגרת הברורה): עצם הלמידה ברור ויציב: "עכשיו מתרגלים קריאה ושפה".
מתי כן (אוטונומיה בזמן): מעניקים לילד בחירה: "מעדיף להתחיל מיד, או בעוד שבע דקות לאחר כוס מים קרים?".
איך כן (בחירה מבוקרת):"נקרא יחד פסקה-פסקה, או שתקרא לבד עם סרגל המיקוד ואני רק אקשיב?""כותבים בעיפרון במחברת, או בטוש על לוח מחיק?".
✨ שיטת חוזה שלוש הדקות:
אם הילד מתקשה להתניע, מסכמים: "עובדים שלוש דקות בלבד לפי טיימר. כשהוא יצלצל, אתה מחליט אם לעצור או להמשיך". ברוב המקרים, ברגע שהמחסום הראשוני נמס – הילד ממשיך ברצף.
🛠️ המלצת השבוע לשולחן הלמידה:
הכלי: לוח מחיק אישי שולחני וטושים צבעונייםלמה זה עובד: מחברת רגילה נחווית לעיתים כמקום שבו טעויות נשארות לנצח. על לוח מחיק, כל טעות נמחקת בשנייה ללא עקבות, מה שמפחית את חרדת הביצוע ומחזיר את חדוות הלמידה.
כשהרוחות סוערות – איך להיות עוגן יציב
התפרצות רגשית אינה מעשה מכוון, אלא עדות להצפה של מערכת העצבים שאינה מסוגלת להכיל עוד עומס באותו רגע.
🎬 צפו בסרטון המודרך המלא ביוטיוב על שלבי ההרגעה:
התמודדות עם התקפי זעם והתנגדויות אצל ילדים – אילנה כהנא (YouTube)
שלושת עוגני ההרגעה:
שתיקה וקרקוע בגוף: יורדים לגובה העיניים, שומרים על שלווה, ונושמים שלוש נשימות עמוקות. משדרים לילד: אני המבוגר המווסת, אני כאן לשמור עליך.
אמירה קצרה אחת בלבד: "אני רואה כמה אתה מוצף עכשיו. אני כאן לידך עד שהדברים יירגעו". ללא שאלות וללא נזיפות.
בירור בשקט שאחרי: משוחחים על מה שהוביל לקושי רק כאשר הנשימה סדירה והילד פנוי לקשר ולחיבוק.
💬 פינת השיח: 3 שאלות שמזמינות שיתוף במקום מגננה
"איזה חלק במשימה מרגיש לך הכי מעייף כרגע?" – מפרק את ההר ומאפשר להצביע על הקושי המדויק.
"אם היינו יכולים להפוך את התרגול הזה למשחק קצר – מה היית מציע לעשות?" – מעורר יצירתיות ומפחית מתח.
"איך אני יכולה לסייע לך עכשיו כדי שלא תרגיש לבד מול המשימה?" – מעביר אתכם מעמדת דרישה לעמדת תמיכה ושותפות.
"של מי הילד הזה?!": מונולוג מהחיים בקניון
יום שישי בצהריים, אמצע הקניון. הילד נשכב בהפגנתיות על הרצפה כי סירבנו לקנות צעצוע נוסף.
אנשים מסביב עוצרים במעגל מתעניין...
ואת עומדת שם, משתלבת בשקט בתוך ההתקהלות, מיישרת את הז'קט, מביטה סביב בפרצוף תמים, ולוחשת לאיש שלידך:
"וואו, איזה קטע... מישהו יודע של מי הילד הזה בכלל?!" 🤷♀️
(נושמים עמוק, מושיטים יד, ומזכירים לעצמנו: זו רק הצפה זמנית, והקפה כבר מחכה). ☕ 💬 קרה גם אצלכם בסלון? בואו נצחק ונשתף יחד בקהילת הפייסבוק שלנו ״כאן גרים בכיף ADHD״ לחצו כאן
רוצים לקבל את המגזין ישירות למייל? - הרשמו כאן - https://www.ilanacahana.com/newsletter
אילנה כהנא | משקפי הקשב 👓
מורה להוראה מותאמת, מדריכת הורים בגישת ADHD ומאמנת אינטגרטיבית
🏡 הקליניקה הפרונטלית: מודיעין והסביבה 💻 שיעורים וייעוץ אונליין
תגובות