כולנו חווים רגעים שבהם אנחנו "מתפוצצים" מול הילדים. זה קורה אחרי יום ארוך, כשאנחנו מותשים, וכשילדנו מסרב לשתף פעולה. אני זוכרת ערב אחד, אחרי יום עבודה מתיש, כשהילד שלי סירב להיכנס למקלחת. ניסיתי להתחנן, לאיים, ולבסוף התפרקתי בצעקות. "למה אתה תמיד עושה לי את זה?!" ואז הגיע הרגע של הבושה, התחושה של כישלון, והפחד שהילד יסבול בגללי. אבל אז הבנתי משהו חשוב דרך משקפי הקשב: לילדים עם הפרעת קשב המעבר בין פעילויות הוא לא פשוט, הוא יכול להיות כואב מאוד. למה התפרצויות רגשיות קורות אצל י

שמעתם פעם את המשפט "כתב יד הוא תמונת המראה של הנפש"? זה משפט נפוץ, אך במציאות הוא לא תמיד נכון. ילדים עם הפרעת קשב מגיעים עם מחברות מקושקשות, מילים שנמרחות על הדף, ולעיתים עם מבט של ייאוש. הם אומרים: "אני לא אוהב לכתוב", "כואבת לי היד", "אני לא מספיק מהר". הציונים הנמוכים וההערות האדומות בשולי המחברות מחזקים את התחושה שהם פשוט "לא טובים". מה שרבים לא יודעים הוא שהקושי בכתיבה אצל ילדים עם הפרעת קשב קשור למוטוריקה עדינה, ויסות וקצב עיבוד – נושאים נוירולוגיים שמסבירים את הקושי.

למה לבקש עזרה היא לא סימן לחולשה אלא המפתח להצלחה בגידול ילדים עם ADHD