מכתב להורים ADHD

אמא ואבא יקרים. 
קשה לי לשבת בכיתה 45 דקות רצוף, להקשיב למורה שמדברת
הילדה שיושבת לידי רוב הזמן מברברת. 
הילד לפני מתנדנד על הכסא
וזה מאחורי רחשים וזמזומים עושה. 
וזה "רק" חלק מהרעש החיצוני. 
הבעיה האמיתית היא הרעש שנמצא בתוך הראש שלי. 
מלאאאא מחשבות שבאות והולכות. משימות של מה עוד לא הספקתי ומה הייתי צריך לעשות.. מנסה "לתפוס" מחשבה אחת שתעצור שניה ואני אתמקד. 
זה אף פעם לא מצליח ולא באמת עובד! 
ואם אני כבר פותח את הפה אני מפטפט בקול רם כדי להתגבר על הרעש שבפנים. 
הערות המורה גורמות לכל הכיתה להביט בי ולא בגלל שאני כזה יפה.. עד שאני לא רוצה שיראו אותי בכלל. 
את החברים אני לא תמיד מבין או מפרש נכון 
כי לא בדיוק הקשבתי באותו רגע למי אמר למי.
ואז אני מגיב לא בהתאם למה שבאמת קרה. 
החברים מתרחקים כי הם לא ממש מבינים את התגובה. 
ואני נשאר לבד כעוס ועצבני.
אני סוחב איתי תיק של חוסר בטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך, וחוסר מוטיבציה. 
ואז חוזר הביתה... ועוד חוזר הניגון... איך היה היום? ואיך התנהגת? 
עם מי שיחקת? הכנת שיעורים? הקשבת למורים? סידרת את החדר? 
הכנת תיק למחר? התקלחת ? צחצחת? 
רעששששששששששששש
רעששששששששששששש
גם בחוץ וגם בפנים. 
והחוט אצלי במוח מתנתק. 
אני כבר לא שומע יותר
אני עמוס לעייפה. 
לא יכול לשמוע כלום ושום דבר. 
רק רוצה קצת ש ק ט.... וכשהשקט מגיע רגע לפני השינה אני שומע פתאום שוב את כל המחשבות ונזכר בכל החוויות שהיו היום . ואני ממש רוצה לספר לאמא ולאבא על מה שקרה היום בהפסקה, או בשיעור מדעים ... אבל אמא ואבא כבר ממש לא מעוניינים... לך לישון... כבר מאוחר 
נדבר מחר...
#הורותבאחריות
#הדרכתהורים

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Recent Posts