ונזכור את כולם....

מחר נעמוד שוב, לצד משפחות השכול, עם הילדים שכבר גדלו קצת... ומבינים קצת יותר. 

הפוסט הזה הועלה בשנת 2011

ועדיין .. כל כך רלוונטי ומרגש
"ונזכור את כולם".... 
************************************************************************
ערב יום הזכרון, מאי, 2011

ביום ראשון האחרון ערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, נסעתי עם בני הבכור, נועם (6.5) להשתתף בטקס בלהבים מכיוון שהאחיינית שלי הופיעה בטקס כסולנית עם הרכב של 3 כנרים וקלידן.

הטקס היה מרגש, עצוב ומכובד מאוד אך עלי השאיר רושם עצום הילד שלי.

הילד הזה שרק עכשיו מתחיל לקבל מושג (אם בכלל) על כך שיש חללים ושאנשים מתים אם במלחמות ואם במוות שונה, הילד הזה שמשחק בקרבות בייבלייד עם החברים יושב בטקס מרוכז ורציני ביותר מקשיב בצמא לכל מילה שנאמרת ולכל סיפור זכרון על החללים של להבים אומר לי:"אמא שימי לב, הדגל בחצי התורן" ואז אומר: "אמא, אמרו להרכין ראש. אז תרכיני ראש.." ומרכין ראש בעצמו וברצינות מלאה ואחרי דקה אומר לי :"אמא זהו.."

והילד הזה שרגע לפני תחילת הטקס אמר:" אמא הם ישירו את התקווה, נכון? בכל טקס שרים את התקווה, אז הם חייבים, לא?"

והילד הזה עמד בסוף הטקס בגו זקוף ומתוח ושר את כל מילות התקווה ומילא את ליבי גאווה!!

הילד הזה שבסוף הטקס כשהלכנו אמר לי:"אמא בטח המשפחות השכולות נורא מתגעגעות לילדים שלהם.." ובאותה נשימה הוסיף..:" אמא מחר אני אספר לכל הכיתה שראיתי זר (גלגל) אמיתי...."

התמימות, והחוכמה שזורים יחדיו בילד אחד בן 6.5 הלומד בכיתה א'

שיצא עם רשמים והרגיש כל כך גדול והתנהג כבוגר בכל משך הטקס (למרות שקפאנו מקור..)

הוא הילד שלי!!!

הילד הזה שמאז שהזכירו את יום הזכרון בבית הספר לא מפסיק להתעסק עם השאלות של איך זה יהיה שאני אהיה בצבא? ושואל את אבא שלו על השרות הצבאי, ואיך זה היה לצנוח ממטוס? ובאיזה חייל היית? ועוד שאלות שאני ממש לא חשבתי ובטח לא רציתי שהילד שלי ישאל בגיל 6.5.

ואי אפשר לא לענות.. הוא צמא למידע..

וכמו לעצבן, או לרגש או להזכיר לי
אז בדרך חזרה הביתה התנגן השיר "חורף 73"
*********************************************
אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות
הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב
הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב
וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש
רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה.
כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה
הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה
כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות
אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא
ופניכם בתצלום הישן מוכיחות דיברתם מכל הלב
כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב.

הבטחתם יונה

עלה של זית

הבטחתם שלום בבית

הבטחתם אביב ופריחות

הבטחתם לקיים הבטחות

הבטחתם יונה
אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש
גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות
גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות
ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים
כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים
אם דרוש לכם כח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש
אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש
************************************************

וליבי נחמץ מהמחשבה שיש לי 3 בנים שסביר להניח שילכו לצבא.ואני אעבור לילות ללא שינה.
ובמדינתנו הקטנה אין לנו ברירה .

ואנחנו ההורים יכולים לרצות להגן על ילדנו ולקטוף עבורם את הירח.
אך כשהם הולכים לצבא... מי מגן עליהם? ועלינו?
מי יחזיר אותם מהמלחמה? ומי יחזיר אותם מהשבי?
ואז מגיע הגבול הדק שמעביר אותנו מיום של שכול ליום של שמחה, ריקודים, זיקוקים ואייל גולן "מי שמאמין, לא מפחד.."
ואני מוצאת את עצמי מסבירה לו ש"במותם ציוו לנו את החיים" ובזכות חיילים שכמותם ניתנה לנו עצמאותינו ואנו יכולים לחגוג שיש לנו מקום בארץ ישראל ואין לנו ארץ אחרת....
חג עצמאות שמח

אילנה כהנא
הורות באחריות -אילנה כהנא- יעוץ והדרכת הורים

http://www.youtube.com/watch?v=haSFFii7vj8

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Recent Posts