אז כאן גרים בכיף?!

אז כן, החלטתי שכאן גרים בכיף!! ו ADHD זו לא מחלה אך זה בהחלט יוצר "עניין" והחיים שלנו לחלוטין לא שגרתיים…
אז הנה אני, אמא לשלושה בנים ששניים מהם אובחנו כבעלי הפרעת קשב וריכוז ADHD וההתמודדות… איך לומר בעדינות.. לא משעמם!!
אז בין ההתנהלות ה"שגרתית" , הכביסות והמדיח יש הרבה עניינים רגשיים והרבה קשיים עם מערכת שלא בדיוק בנויה לתמוך בילדים ה"מיוחדים" שלי. ובין לבין מגיעות תובנות, יחד עם ההבנה שיש לי ילדים "מיוחדים" מגיעה ההבנה שאם אני לא אלחם בשבילם אף אחד, אבל אף אחד לא יעשה את זה….
אז זה התחיל בשנה שעברה קצת אחרי שילדתי את גיא ,קיבלנו שיחת טלפון מהמורה של נועם שהיה אז בכיתה א' וסיפרה על בעיות התנהגות, על חוסר שיתוף פעולה, על התנתקויות, בקשות רבות לצאת לשרותים (6 פעמים בשיעור..) חוסר סדר וארגון ועוד… אני מודה שבהתחלה, בדיוק כמו המורה חשבנו שהילד עובר "משבר" בעקבות האח שנולד ונהגנו לפי חשיבה זו.. ניהלנו שיחות, הטלנו סנקציות וכעסנו המון… כעסנו המממממווווווןןןןןןןן.
וכמובן שזה עבד ליום יומיים ואז שוב הכל חזר ועוד הפתעות הילד מצייר על השולחן , גוזר עפרונות או במקרה הטוב מחדד אותם למוות, מאבד ציוד ללא הכרה, לא מעוניין לעשות שיעורים וכשכבר מתיישב לעשות זה מרגיש בערך כמו קריעת ים סוף ויציאת מצרים גם יחד….
עברו כמה שבועות כאלו של שיחות טלפון לעת ערב מהמורה וכעסים, והחלטנו על עונש "רציני" ובעלי עשה מעשה – ו"ניקה" לנועם את השולחן מכל חומרי היצירה, טושים, צבעים ועוד שמילאו את שולחנו. ולא תאמינו – הפלא ופלא השולחן הריק עשה פלאים לקצב הכנת השיעורים… ובמקום לשבת שעות.. זמן הכנת שיעורי הבית ירד בחצי…
שם נדלקה הנורה הראשונה שלנו…. הנורה השניה נדלקה כאשר קיבלנו טלפון נוסף מהמורה :"יקירתי, יש לנו בעיה… הילד לא עושה בכוונה, הוא פשוט לא שולט בזה …" אני שומעת את המורה בצד השני של השפורפרת ומבינה / לא ממש מבינה…
ושני חלקי הפאזל מתחילים להתחבר לסימני שאלה גדולים …
מצד אחד מערכת היחסים שלי עם נועם הפכה להיות מערכת כעוסה, עצובה וחסרת אונים. הלב שלי נמחץ עם ההבנה שהחרפתי את מצבו ואת הקושי שלו בכך שלא ניסיתי להבין ולמעשה הוא לא ידע להסביר במילים מה קורה לו…
החלטנו לבדוק את העניין לעומק וניסינו לקבוע תור לנוירולוג …חחחח… בשנה הקרובה אין תורים……
אז הלכנו רחוק לאחר שקיבלנו המלצה על מכון אדר שנמצא בבאר שבע ועובד עם קופת החולים.. גם שם חיכינו כחודשיים אבל הגענו לשם בימינו אנו….:-)
עד המפגש המיוחל עם הרופא והאבחון החלטנו לרדת ממנו ולנסות "לתקן" ולו במעט את מה שקילקלנו ועבדנו עם נועם בשיטת העצמה על ידי טבלאות התנהגות ופרגון. הרבה שיחות מוטיבציה, חיבוקים ועוד…
בינתיים התחלנו לקרוא, הרבה, כמה שיותר חומר על הפרעות קשב וריכוז כי הבנו שכנראה לשם זה הולך… שמענו הרצאות דרך האינטרנט, קראנו מאמרים. רצינו לדעת מה זה? איך קוראים לזה? וכן… למה זה קרה לנו.. ואיך אנחנו עוזרים לילד שלנו להיות מסוגל לשבת בכיתה בלי רגשי נחיתות , בלי שיעירו לו כל רגע ובלי לסבול – כי ככל שהעמקנו בנושא הבנו עד כמה הוא סובל.
אגב כבר בשלב הזה הבנו שגם מתן, הבן האמצעי , כנראה סובל מאותה הפרעת קשב וריכוז… אך מתן היה אז רק בן 4…
בחודש ינואר 2011 (נדמה לי..) הגיע מועד המפגש המיוחל… מכון אדר – HERE WE COME…
ועל כך בפוסט הבא….
ליל מנוחה

אילנה

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Recent Posts