ועכשיו שאנחנו יודעים איך קוראים לזה…

ועכשיו כשאנחנו יודעים שקוראים לזה ADHD ואנחנו כבר יודעים שזה מפריע (הפרעה, לא?) לנועם להתרכז. זה גורם לו לניתוק בשיעורים ולצורך בגירויים על מנת להיות יכול להבין מה המורה אומרת והגירויים הללו שבאים לידי ביטוי בכל מיני צורות כגון קשקושים אינטנסיביים במחברת או על השולחן.. חידוד עפרונות למוות או פטפטת היסטרית ועוד… עכשיו הגיע הזמן לנסות לפתור את הבעיה או לפחות לעזור לנועם "לעקוף" אותה.. אז המלצות הרופא היו : טיפול תרופתי – כן, רטלין!! שמאזן את הצורך בגירויים וכך עוזר לנועם להיות מרוכז וקשוב טיפול רגשי מכל סוג שהוא.. על מנת להתמודד עם התסכולים שמגיעים יחד עם כל החבילה.. לשבת קרוב למורה – כמובן!! והמון סבלנות מבחינתנו. אז התחלנו עם הטיפול התרופתי RETALIN LA20 מ"ג פעם ביום. כדור בשחרור איטי שמשפיע לאורך 8 שעות. בשבועיים הראשונים התבקשנו לתת מינון נמוך (רק 3/4 כדור) על מנת לתת לגוף להסתגל.. את הקפסולה פתחנו ואת הכדורית שבפנים פיזרנו על כפית של קצפת או על כפית של מעדן ו.. הופ לתןך הפה.. כוס מים ליד וכמובן ארוחת בוקר טובה. ובמקביל ביקשתי ממורתו המדהימה באותה עת, איילת, לדווח לי על כל שינוי במצב הרוח, תלונות, התנהגות וכו… ביום הראשון קיבלנו דיווחים מ-ד-ה-י-מ-י-ם מכל המורות שהיום הוא היה ממש ילד אחר. פעיל, משתתף, מקשיב… (הילד שלי?? J) מיותר לומר שנועם וגם אנחנו הרגשנו שהצליח לנו!! אני חייבת לציין ששיתפנו את נועם בכל התהליך , כמובן בשפה פשוטה, שיבין. ואז התחילו תופעות הלוואי… נועם נרדם בשיעור.. נועם מתלונן על כאבי ראש.. נועם לא אוכל את ארוחת העשר .. ובוקר אחד נועם פשוט בכה ואמר: " אמא, אני יודע למה כואב לי הראש ואני נרדם בשיעור, זה בגלל הכדור שאת נותנת לי בבוקר. אני לא רוצה לקחת אותו יותר!!!…." סיכמנו שהוא יקח את הכדור ואני במקביל אצור קשר דחוף עם הרופא ואשאל אותו מה לעשות. ועוד סיכמנו שמה שהרופא יגיד אנחנו נעשה. יצרתי קשר ד"ר אדר במייל כתבתי לו הכל ויש לציין שדי מהר קיבלתי תשובה שבה הסביר הרופא כי לעיתים מינון נמוך גורם לתופעות לוואי אלו והוא מציע להעלות את המינון ל20 מ"ג ולראות האם חל שינוי.ולעדכן אותו בהמשך.. כך עשינו ובאמת כבר למחרת נעלמו כאבי הראש והעייפות.. תופעת חוסר התיאבון בזמן הלימודים נמשכת עד היום…. השיפור שחל בנועם מרגע שהחל ליטול את הרטלין הוא עצום.! הוא רגוע, שלו, שמח ללכת לבית הספר, מצליח להקשיב בשיעור, כבר לא מאבד את הציוד שבקלמר. המורה מדווחת על שיפור עצום. הוא משתתף פעיל בחלק מהשיעורים. כבר פחות "מתבכיין" על כל מיני דברים. מיותר לציין כי הציונים שלו מצויינים. כבר לא מעירים לו בשיעורים מה שהחזיר לו את הבטחון מול חבריו בכיתה. בקיצור .. נחת…. במקביל התחלנו טיפול רגשי באמנות – נועם ידע שהוא הולך לחוג אומנות ומאוד שמח , הוא ילד יצרתי מאוד ולכן ניסינו את הכיוון הזה. הוא היה ב"חוג" עד סוף שנת הלימודים. הוא נהנה מאוד אך אין לי דרך לדעת אם ועד כמה באמת השפיע העניין על העניין הרגשי. בנוגע לישיבה בכיתה – נועם עבר לשבת קרוב למורה מה שאפשר לה לשים לב אליו קצת יותר. לראות מתי הוא "נעלם" ועל ידי מגע בכתף להחזיר אותו לעניינים.. ועוד כל מיני … מבחינה חברתית לנועם הוא נפגש עם חברים אחר הצהרים אך בדרך כלל עם מספר חברים קבועים. בכיתה ובהפסקה נועם נמנע מלהצטרף לקבוצות . שיחק עם חבר אחד ולא יותר . אלא אם הזמינו אותו להצטרף – אף פעם לא יזם… – אנחנו עובדים על זה… בבית השינוי היה צריך לבוא מאיתנו – הבנו שמה שקורה בבית הוא לגמרי ב"אשמתנו"… וכמה שאנחנו נשכיל להבין את נועם ואת הצרכים שלו, להיות רגועים יותר, לנהל איתו שיחות בצורה רגוע, לא לכעוס על דברים שאינם בשליטתו, וכשמבקשים ממנו לעשות משהו אז כדאי שזה יהיה דבר אחד בלבד בכל פעם ולוודא שהוא שם לב שביקשנו… זה שנצעק לו מרחוק לא יעזור כי למעשה הוא כלל לא קלט את מה שאמרנו ולכן לא יעשה זאת…. ה"בלאגן" בחדר הוא סוגיה בפני עצמה – שהרי חוסר ארגון הוא אחד הסמפטומים העיקריים אצל ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז… ולעומת זאת כאשר החדר מסודר נועם רגוע יותר, מכין שיעורים ביתר קלות, מבצע משימות במהירות… מעניין הא?? תוך כדי ש"נזרקנו" למים והתחלנו להבין את הADHD למדנו איפה טעינו! איפה כל השנים טעינו בתגובות שלנו, טעינו כשכעסנו, טעינו כשהענשנו, טעינו טעינו טעינו. נועם לא אשם!! יש לו בעיה אמיתית! הוא לא מסוגל לשמוע בקשות כאשר הוא מרוכז במשהו אחר (מחשב, טלוויזיה, משחק, שיחה..) הוא לא מסוגל!! זה לא שהוא לא רוצה, הוא פשוט לא יכול! אני לא יכולה להתחיל לתאר את רגשות האשם שחווינו באותה תקופה!! אחד הקשיים היתה ההתארגנות בבוקר… כן, אני מניחה שבכל בית ההתארגנות היא לא פשוטה וכך חשבנו במשך שנים , שאנחנו בית "רגיל" שקשה לנו ההתארגנות בבוקר. ואז קיבלתי רעיון מאתר "הלול" . טבלת התארגנות. ישבתי על המחשב וסידתי לנו טבלה כזו אישית לכל ילד עם איורים מתאימים לכל פעילות ורבוע ריק לסימון V כאשר הפעילות בוצעה. הפעילויות אצלנו היו: לצחצח שיניים, להתלבש, לאכול ארוחת בוקר, לסדר את התיק, ולבסוף מי שסימן V על כל הפעילויות קיבל משהו מתוק לדרך… את עניין הטלויזיה בבוקר ביטלנו לאלתר. בבוקר של גן / בית ספר – אין טלוויזיה!! חייבת לומר שזה עבד מדהים!!! מומלץ. לכל אחד היתה טבלה (שציפיתי בלמינציה) וטוש מחיק שיכול היה לסמן בעצמו מה ביצע. מאחורי הדף הדבקתי מגנט ותלינו את הטבלאות על דלת הכניסה לבית . איזה שינוי!! איזה בוקר רגוע!!!! הילדים פשוט התארגנו בעצמם וכל כך שמחו לקבל משהו מתוק לפני היציאה מהבית מה שהיווה סוג של צ'ופר על ההתנהגות הטובה והעצמאית. אז ברוב הבקרים כך זה נראה וזה מדהים איך שכשהיום מתחיל בחיוך ובמשהו מתוק לרוב גם היום שלהם בגן ובבית הספר נראה כך! וכמובן היום שלי מתחיל בחיוך!! וזה שווה הרבה!! כולם מרוויחים!! ITS AWIN WIN SITUATION!!

אילנה