.png)
בואו נצלול לתוך מרחב שבו הרגשות צצים פתאום מעבר לגדר השגרה והמציאות נראית מתפרצת ללא אזהרה מוקדמת. בחיי האישיים והמקצועיים אני נתקלת באתגרים רבים שדורשים מענה רגיש, מקצועי ואישי כאחד. ההתפרצויות הרגשיות שאנו עדים להן הן לעיתים קרובות תוצאה של עומס חושי, תסכול מצטבר, קושי בוויסות, עייפות ושינויים פתאומיים שמובילים את הגוף לשחרר את כל מה שמצופים בו ביום אחד.
כאשר אנו מבחינים בסימנים כמו אגרופים קפוצים, נשימות מהירות, פנים אדומות או תנועתיות מוגברת שבה גם טון הדיבור עובר שינוי, אנו נתקלים בהתרעה פנימית שמצביעה על כך שהגוף נלחם בשפע הרגשות שמנסים להתפשט. כאן נכנסת לתמונה חשיבות ההתערבות המוקדמת – לדעת לזהות את הטריגרים המובילים להתפרצות, להסטות את תשומת הלב על ידי שינוי הסביבה או הפחתת הגירויים, ולתת לילד מרחב שבו יוכל להרגיש בטוח ונינוח.
במעמקי סערת הרגשות, כלים להרגעה יכולים לשמש כמו מצפן – נשימות עמוקות, לחיצות או מתיחות, שימוש בכדור לחיץ, שמיכה כבדה או אפילו מוזיקה מרגיעה יכולים לפתוח דלת לרגיעה. יצירת מקום בטוח בתוך הבית, כמו פינה רגועה עם אור עמום, צעצועי מישוש, כריות רכות ותמונות מרגיעות, מעניקה תחושת מחסה שבה הילד יודע שהוא יכול למצוא את השקט שלו. במקביל, מילים מרגיעות כמו "אני איתך", "זה יעבור", "בוא ננשום יחד" או "אתה בטוח כאן" יכולות להעניק תמיכה רגשית אמיתית ולבנות גשר בין הילד להורה.
במהלך ההתפרצות חשוב להימנע מהתנהגויות שעלולות להחריף את המצב – אין מקום לצעקות, לענישה, לאיומים או לוויכוחים שיכולים לגרום להרגשה של חוסר הקשבה והתעלמות. במקום זאת יש להישאר רגועים, להיות נוכחים, לתת מרחב להרגשות ולהקשיב בלב פתוח, ולפעמים לחבק, אם הדבר אפשרי, כדי להעביר מסר של תמיכה וקבלה.
מעבר לכך, פעילויות מווסתות כמו קפיצות, ריצה במקום, לישה בבצק, ציור חופשי או משחק במים משמשות ככלים שמסייעים לילד לבטא את עצמו בצורה בטוחה ולהעביר את המתחים שמצטברים. תיעוד וניתוח של מה שקדם להתפרצות – זיהוי הטריגר והבנת התגובות – הם חלק אינטגרלי מתהליך ההתמודדות, והם מאפשרים לתכנן אסטרטגיות עתידיות שיאפשרו מעבר חלק יותר לשגרה לאחר כל סערה.
גם לאחר שהסערה חולפת, השיח הרגוע, החיבוק הארוך, הפעילות הנעימה והחיזוק החיובי עוזרים לבנות מחדש את הביטחון ולתכנן קדימה. מניעה יומיומית שמבוססת על שגרה קבועה, פעילות גופנית, תזונה מאוזנת, שינה מספקת וזמן איכות משפחתי יוצרת את התנאים ליצירת סביבה שבה הילד יכול לגדול ולהתפתח בשלווה, ובאותה זמן מאפשרת להורים להרגיש שהם לא לבד במאבק ובתהליך.
אני מזמינה אתכם לחשוב גם על הקמת "ערכת רגיעה" אישית – מכלול של כלים והרגלים שמסייעים להפיג את העומס ברגעים הקשים ולהעניק תחושת נוחות וביטחון לילד ולעצמכם. בכל התהליך זכרו שגם אתם כהורים צריכים תמיכה, שאתם זכאים להרגיש מותשים ושזה בסדר לבקש עזרה. כל צעד קטן, כל רגע של הקשבה ועידוד, וכל כלי שנבחר בקפידה – הם חלק מהמסע המורכב של בניית מרחב רגשי בטוח, חזק ואוהב.
להלן גרסה ערוכה למאמר, המתמקדת specifically בתפרצויות זעם ובהתמודדות איתן במצבי ADHD:
מה קורה לילד מנקודת המבט שלו ברגעים של קושי או סיטואציה לא רצויה?
בזמן שהתפרצות זעם מתרחשת, הילד חווה סערה רגשית עזה שמקשה עליו לתפקד. הוא עשוי להרגיש כאילו העולם סביבו מתמוטט, והרגשות שלו משתלטים עליו. ברגעים אלו, הילד לא תמיד מצליח להבין מה קורה לו או למה הוא מרגיש כך. הוא עשוי לחוש תסכול עמוק, חוסר אונים או אפילו פחד, מה שמוביל אותו לתגובה אימפולסיבית.
מנקודת המבט שלו, כל דבר קטן יכול להרגיש כמו "כוס המים שנשפכה" – רגע אחד של חוסר סבלנות או חוסר הבנה יכול להוביל להתפרצות. הילד עשוי להרגיש שהוא לא מצליח לבטא את מה שהוא מרגיש, מה שמוביל לתחושת בדידות. הוא רוצה שיבינו אותו, אך לעיתים הוא לא מצליח להסביר את עצמו, מה שמגביר את הכאב והקושי.
במצבים כאלה, חשוב שההורים והסביבה יבינו את המאבק הפנימי של הילד ויתמכו בו, תוך כדי מתן כלים שיסייעו לו להתמודד עם רגשותיו בצורה בריאה יותר.
מודלינג: איך ההורה מגיב ברגעים של כעס וקושי כדמות לדוגמה
מודלינג הוא תהליך שבו ילדים לומדים על ידי צפייה בהתנהגות של מבוגרים, ובפרט של הוריהם. כאשר הורה מתמודד עם כעס או קושי, הוא מהווה דוגמה חיה לילדיו. התגובות של ההורה ברגעים אלו יכולות להשפיע על האופן שבו הילד לומד לבטא את רגשותיו.
אמפתיה והקשבה:
כאשר ההורה מגיב בכעס, חשוב שהוא יראה לילד כיצד להתמודד עם רגשותיו בצורה בוגרת. לדוגמה, אם ההורה מצליח לעצור, לנשום עמוק ולהביע את הכעס שלו במילים כמו "אני מרגיש כועס עכשיו, אבל אני לא רוצה לפגוע בך", הוא מדגים לילד כיצד לבטא רגשות בצורה בריאה. זה מלמד את הילד שהכעס הוא רגש לגיטימי, אך יש דרכים נכונות לבטא אותו.
גבולות בריאים:
הורה יכול להראות לילד כיצד לקבוע גבולות בריאים גם ברגעים קשים. אם הילד מתפרץ, ההורה יכול לומר: "אני מבין שאתה כועס, אבל אנחנו לא יכולים לצעוק אחד על השני. בוא ננסה לדבר על זה". כך, ההורה לא רק מבטא את רגשותיו, אלא גם מלמד את הילד כיצד לנהל את הכעס שלו בצורה מכבדת.
שיתוף המערכת החינוכית:
כאשר ההורה משתף פעולה עם המורים והיועצים בבית הספר, הוא מדגים לילד את החשיבות של תמיכה ושיתוף פעולה. אם ההורה מדבר עם המורה על הקשיים של הילד ומבקש עזרה, הוא מראה לילד שהחיים הם מסע משותף ושיש אנשים נוספים שיכולים לתמוך בו. זה מחזק את תחושת הביטחון של הילד ומלמד אותו שהעזרה היא חלק מהתהליך.
כאשר ההורה מתמודד עם כעס או קושי בצורה מודעת, הוא לא רק עוזר לעצמו, אלא גם מהווה דוגמה חיובית לילד. זהו תהליך של למידה מתמשכת, שבו הילד לומד כיצד לנהל את רגשותיו ולבנות קשרים בריאים עם הסביבה.
התפרצויות זעם ("התפרצויות") הן מהאתגרים המורכבים ביותר עבור משפחות המתמודדות עם ADHD.
רגע אחד הילד במצב רוח רגוע, ובשנייה הבאה הוא עלול להגיב בחוסר פרופורציה, בהתפרצות קולנית או התנהגות מתריסה. הכאוס הרגשי הזה שואב כוחות מילדים והורים כאחד. במאמר זה נעמיק בשורשי התפרצויות הזעם ונציע דרכים להתמודד, להכיל ולצמוח מתוכן.
מפת דרכים להתמודדות
מדוע זה קורה בכלל?
קושי בוויסות רגשי: ילדים עם ADHD חווים רגשות בעצמה גבוהה ולעיתים מתקשים "להוריד ווליום" בזמן אמת.
עומס חושי וסביבתי: כשיש רקע רועש או העומס היומיומי (כגון שיעורי בית, הסחות דעת, דרישות רבות), המוח שלהם מוצף וקל להם להתפרץ.
תחושת תסכול וקושי בהבעה: ילדים רבים אינם מצליחים להסביר מה מפריע להם – וכשהמילים לא יוצאות, הרגשות פורצים בצורה חזקה.
לזהות את הסימנים המקדימים
שינוי פתאומי בטון הדיבור או בשפת הגוף יכול להעיד על עלייה במפלס התסכול.
סימני חוסר שקט (כמו תזוזות או דיבור עצבני) הם איתות שכדאי לעצור לרגע ולבחון מה קורה.
"כאבי בטן" או תלונות פיזיות בלי סיבה רפואית נראית לעין עשויים להיות אות מצוקה רגשי.
כלים מיידיים להרגעה
נשימות עמוקות או טכניקות מיקוד: לעודד את הילד לעצור ולנשום נשימות ארוכות ואיטיות, או לתרגל דמיון מודרך.
הסחת דעת חיובית: לעיתים, להעביר את תשומת הלב למשהו נעים או מעניין כמו מוזיקה שקטה, ציור או פעילות קצרה אחרת, יכול לעצור את האימפולס.
חיבוק או מגע מרגיע: יש ילדים שזקוקים למרחב, אך אחרים דווקא נרגעים ממגע פיזי אוהב.
יצירת סביבה מונעת התפרצויות
סדר ושגרה: סדר יום ברור עם גבולות ברורים מוריד משמעותית את תחושת הלחץ.
מקום "מפלט" שקט: ליצור פינה שבני המשפחה יודעים שהיא נועדה להירגעות.
הסכם משפחתי: להגדיר מראש כיצד מתנהגים ותומכים בעת התפרצות, למשל: "אם אני רואה שאתה נסער, אציע לך לצאת יחד לסיבוב קצר בחוץ".
התמודדות הורית וחיזוק תקשורת עקבית
אמפתיה והקשבה: להיות שם עבור הילד גם ברגעים הקשים ולשקף לו שאתם מבינים את מצוקתו.
גבולות בריאים: חשוב ללמד שביטוי כעס הוא לגיטימי, אך השאלה כיצד מבטאים אותו. ניתן להיעזר במשפטים ברורים כמו "מותר לנו לכעוס, אבל אסור לנו לפגוע".
שיתוף המערכת החינוכית: המורה והיועצת יכולים לסייע בזיהוי מוקדם של מצבי מתח ולהציע כלים נוספים בזמן השהות בבית הספר.
לכל ילד (והורה) יש דרך ביטוי רגשית ייחודית. כשנבין יחד מה מפעיל את ההתפרצות, נוכל לעזור לילד לרקום "ארגז כלים לסערות" ולעבור מתגובות אימפולסיביות לרוגע מבוקר.
אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לעזרה נקודתית, לייעוץ או לתמיכה מקצועית, אל תהססו לפנות לאנשי מקצוע בתחום הטיפול הרגשי וההתנהגותי. אתם לא לבד במסע הזה – ולפעמים צעד קטן קדימה הוא כבר שינוי גדול.
שלכם תמיד
אילנה כהנא
🌟 הורים יקרים! 🌟
אני מזמינה אתכם להצטרף לערוץ הוואטסאפ שלי, שבו תוכלו לקבל את התכנים שלי בנושאי הורות בצורה ישירה ונוחה! 📲
בערוץ תקבלו:
טיפים והמלצות להורים
עדכונים על תכנים חדשים
מידע חשוב שיכול לעזור לכם בהורות
חשוב לדעת: זהו ערוץ שקט, כך שלא תתמודדו עם שיחות או הודעות מיותרות. תקבלו רק את המידע החשוב ישירות אליכם!
אל תפספסו את ההזדמנות להיות חלק מקהילה תומכת! לחצו על הקישור למטה כדי להצטרף:
Comments