להרגיע את הסערה: מדריך לויסות רגשי

"פתאום הכל התפוצץ..."  

אני זוכרת את הפעם הראשונה שזה קרה לי כאמא. הילד שלי, עם כל האנרגיה והלב הענק שלו, פשוט לא הצליח להכיל את מה שהוא הרגיש. זה התחיל במשהו קטן – אולי משחק שלא הלך כמו שהוא רצה, או מילה שנאמרה בטעות – ותוך רגע, זה הפך לסערה של ממש.  

בכובעים הרבים שלי כאשת מקצוע, אני פוגשת את הסערות האלה לא רק בבית שלי, אלא גם אצל משפחות רבות. ועדיין, בכל פעם שזה קורה, אני מרגישה את הלב שלי מתכווץ. כי כשילד מתמודד עם רגשות גדולים מדי, זה לא רק קשה לו – זה קשה גם לנו, ההורים.  

אבל דווקא מתוך הקושי הזה, למדתי שיש לנו הזדמנות. הזדמנות ללמד את הילדים שלנו – וגם את עצמנו – איך להרגיע את הסערה, איך להתמודד עם הרגשות הגדולים האלה, ואיך לצאת מהם חזקים יותר.  

 למה זה קורה?  

ויסות רגשי הוא אחד האתגרים המרכזיים אצל ילדים, במיוחד כאלה שמתמודדים עם ADHD או רגישות יתר. זה לא שהם "מתנהגים רע" – הם פשוט חווים את העולם בעוצמות גבוהות יותר.  

הנה כמה סיבות נפוצות להתפרצויות רגשיות:  

 רגישות יתר: הילדים שלנו קולטים כל פרט קטן – רעש, אור, מגע – וזה יכול להציף אותם.  

 עוצמות רגשיות גבוהות: הם מרגישים הכל "בגדול" – שמחה, כעס, תסכול.  

 קושי בעיבוד גירויים: המוח שלהם עובד מהר, לפעמים מהר מדי, והם מתקשים לעבד את כל מה שקורה סביבם.  

 אימפולסיביות: הם מגיבים לפני שהם מספיקים לחשוב.  

 עומס רגשי מצטבר: לפעמים, זה פשוט יותר מדי – יום עמוס, חוויות חדשות, או אפילו עייפות.  

 לזהות את הסימנים  

לפני שהסערה מתפרצת, יש סימנים מקדימים. אם נלמד לזהות אותם, נוכל לעזור לילדים שלנו לעצור בזמן.  

הנה כמה סימנים שכדאי לשים לב אליהם:  

 שינוי בטון הדיבור – הם מתחילים לדבר חזק יותר או מהר יותר.  

 תנועתיות מוגברת – קפיצות, תזוזות בלתי פוסקות.  

 שינוי בהבעות פנים – פנים מתוחות, עיניים דומעות.  

 תגובות גוף – דופק מהיר, הזעה, נשימות כבדות.  

 שינוי בנשימה – נשימות קצרות ומהירות.  

 כלים לויסות מיידי  

כשאנחנו מזהים שהסערה מתקרבת, יש כמה כלים פשוטים שיכולים לעזור:  

 נשימות איטיות (555): נשימה פנימה ל5 שניות, החזקה ל5 שניות, ונשיפה ל5 שניות.   הטריק שעובד וילדים זוכרים - להריח פרח - לכבות נר - לשאוף אוויר עמוק כאילו מריחים פרח, ואחרי 5 שניות לנשוף חזק כאילו מכבים נר.

 לחיצות ידיים חזקות: פעולה פיזית שמחזירה את הילד לקרקע.  

 חיבוק עצמי: עוטף ומרגיע.  

 שתיית מים קרים: עוזרת "לקרר" את הגוף והרגשות.  

 ספירה לאחור: פעולה שמסיחה את הדעת ומחזירה שליטה.  

פינת הרגעה בבית  

אחד הדברים שעזרו לי מאוד כאמא הוא ליצור בבית "פינת הרגעה" – מקום שבו הילד יכול ללכת כשהוא מרגיש מוצף.  

מה אפשר לשים בפינה כזו?  

 כרית רכה או שמיכה כבדה.  

 בקבוק סנסורי עם נוזל צבעוני.  

 כדור לחיץ או צעצוע מווסת.  

 אוזניות מבודדות רעש.  

 ספר או חוברת ציור.  

 אסטרטגיות מונעות  

ויסות רגשי הוא לא רק מה שעושים בזמן הסערה – זה גם מה שעושים לפני שהיא מתחילה.  

הנה כמה אסטרטגיות שעוזרות למנוע התפרצויות:  

 זיהוי טריגרים: מה גורם לילד שלכם להרגיש מוצף? רעש? עייפות? רעב?  

 תכנון מראש: אם אתם יודעים שצפוי יום עמוס, תכננו הפסקות מנוחה.  

 הפחתת גירויים: שמרו על סביבה רגועה ומסודרת.  

 שגרה קבועה: ילדים מרגישים בטוחים יותר כשיש להם שגרה ברורה.  

 זמני התאווררות: תנו להם זמן לשחק, לזוז, ולשחרר אנרגיה.  

פעילויות מווסתות  

יש פעילויות שיכולות לעזור לילדים להירגע ולהתחבר לעצמם:  

 ציור חופשי או צביעה.  

 משחק בחול, בצק או מים.  

 נדנוד קצבי על נדנדה או כיסא נדנדה.  

 הליכה יחפה על דשא או חול.  

 האזנה למוזיקה שקטה ומרגיעה.  

מילים שעוזרות  

לפעמים, כל מה שהילד צריך זה לשמוע את המילים הנכונות. הנה כמה משפטים שעוזרים לי ברגעים כאלה:  

 "בוא ננשום ביחד."  

 "זה יעבור, אני איתך."  

 "מה יעזור לך עכשיו?"  

 "אתה בטוח פה."  

כשגם ההורה מתרגז  

בואו נודה בזה – גם אנחנו, ההורים, לא תמיד מצליחים להישאר רגועים. וזה בסדר.  

מה עושים כשאנחנו מרגישים שאנחנו מאבדים שליטה?  

 לקחת פסק זמן: לעצור, לנשום, ולחזור כשאנחנו רגועים יותר.  

 להודות בקושי: "גם לי קשה עכשיו, אבל אני עובד על זה."  

 לבקש סליחה: להראות לילדים שגם אנחנו טועים, וזה בסדר.  

 לתקן ולהמשיך: להראות דוגמה אישית.  

 תכנית חירום אישית  

אחד הכלים שאני ממליצה עליו הוא ליצור יחד עם הילד "תכנית חירום" – מה עושים כשהסערה מתקרבת?  

(1) מזהים את הסימנים.  

(2) עוצרים הכל.  

(3) הולכים למקום בטוח.  

(4) משתמשים בכלי הרגעה.  

(5) מבקשים עזרה אם צריך.  

טיפים להורה  

 להישאר רגועים – הילדים שלנו לומדים מאיתנו.  

 לדבר בשקט – מילים רכות עוזרות יותר מצעקות.  

 להפחית מילים – לפעמים, פחות זה יותר.  

 לתת מרחב – לא כל ילד רוצה חיבוק מיד.  

 להיות נוכחים – להראות להם שאנחנו כאן, תמיד.  

לעבד אחרי הסערה  

אחרי שהסערה נרגעת, זה הזמן לשוחח. להבין מה קרה, לחשוב יחד על פתרונות, ולחזק את הילד על מה שהוא עשה טוב.  

 חשוב לזכור  

 זה לא באשמת הילד.  

 זה לא באשמתכם.  

 זה חלק מהלמידה.  

 יש תמיד דרך חזרה.  

 כל יום הוא התחלה חדשה.  

אל תשכחו

הילד שלכם לא "מתנהג רע".  

הוא מתמודד עם רגשות גדולים בכלים קטנים.  

בואו נעזור לו להגדיל את ארגז הכלים.  

--------

איזה כלי ויסות עובד הכי טוב אצלכם בבית?  

שתפו בתגובות – כי ביחד, אנחנו חזקים יותר. ❤️  

אילנה כהנא

הדרכת הורים ADHD | אימון אישי | הוראה מותאמת