חרדה עקב מצב חירום- מודל להתערבות מיידית. חשוב לקרוא ולשתף.

קיבלתי ואני משתפת אתכם כי ארועי חרדה מאוד שכיחים במצבי חירום אצל מי שמורגל בהם ובוודאי אצל מי שלא!


לקרוא - לשמור - וחובה לשתף!!


אם אתם או ילדיכם נחשף לאזעקות

ונתקף חרדה

היומיים הקרובים הם הקריטיים ביותר כדי לעזור לו להירגע מהחרדה

קודם כל יש לפעול על פי מודל מעש"ה.


זהו מודל לאומי פשוט וקצר

איך להגיש עזרה ראשונה נפשית בזמן אירוע חירום.

המודל עוזר להחזיר את האדם לתפקוד

תוך דקה וחצי עד שתי דקות!

ומאפשר לכל אחד להגיש עזרה ראשונה נפשית למי שנמצא סביבו ולהחזירו מיידית למצב תפקודי תקין.


כל אחד יכול ומסוגל לבצע את עקרונות

המודל ללא כל ידע מקצועי מוקדם.


המודל מושתת על 4 עקרונות פשוטים

להתערבות מיידית במצבי חירום

וראשי התיבות שלו מעש"ה:👍👍

מ – מחויבות

ליצור מחויבות שמעניקה תחושת ביטחון שאתם איתו והוא לא לבד.

“חיים, אני אתך ואני לא הולך לשום מקום”.

בזמן אירוע טראומטי האדם מרגיש בודד וחסר אונים.

וחשוב להחזיר לו את התחושה שהוא לא לבד.


ע – עידוד לפעילות יעילה:

הנטייה שלנו היא להרגיע את נפגע החרדה

לתת לו כוס מים ולשלוח אותו לנוח. לא כדאי!

במקום זה יש לעודד אותו לפעול כדי לסייע לעצמו ולסביבה על ידי הוראות פשוטות שמטרתן להפעיל אותה בהקשר של האירוע


יש לגרום לו לפעול בעצמו

לעזור לאחרים ולהפוך אותו מקורבן למסייע.

המטרה היא להחזיר לנפגע את תחושת השליטה.

לדוגמה: אם היה ילד שהסתובב בחוץ עם חברים וחזר מותקף חרדה

“תתקשר לכל מי שהיה איתך,

ותדאג לכך שכולם יתקשרו עכשיו הביתה להודיע שהם בסדר”.

או, אם חלילה מישהו נפגע,נפטר לא עלינו.

"תבדוק מתי תצא ההלוויה ומאיפה"


ש – שאלות מחייבות מחשבה:

ערוץ התקשורת עם נפגע החרדה בזמן האירוע צריך להיות ערוץ שכלי ולא רגשי


לא לעודד את הנפגע להביע את רגשותיו

במהלך האירוע ואחריו.

יש להימנע מלומר לו בעת האירוע:

“זה בסדר שאתה מפחד, נרגש ובוכה”

כן אפשר לומר:

תספור ותאמר לי כמה אנשים נמצאים סביבך עכשיו?”

או “איפה נמצא המרחב המוגן הכי קרוב אלייך?”

כלומר, שאלות שמחייבות הפעלת מחשבה ולא הפעלת הרגש


ה – הבניית האירוע:

חשוב מאד לספר לנפגע מה היה קודם ומה אח"כ

ולהדגיש שהאירוע הסתיים ונגמר.


לאחר מטח יריות,


מומלץ לומר לנפגע חרדה שהיה שחווה את המטח:

“אתמול אזעקות/פגיעה בבתים/פגיעות בשטח פתוח.

פינו כבר את כולם/ניקו כבר את הכל כוחות ההצלה הגישו עזרה.

האירוע הסתיים. עכשיו הכול כבר מאחורינו”.

לאחר מכן הכי חשוב זה לתת לאדם לספר את הסיפור שוב ושוב.

מההתחלה- לפני שהכל התחיל כשעוד היה בסדר,

ועד הסוף- אחרי שהכל נגמר והוא חזר הביתה.