"אני רוצה שהוא יהנה, אז אני לא נותנת לו כדור."

כשאהבה מסתירה את האמת - מחשבות של אמא, מורה ומדריכת הורים

"אני רוצה שהוא יהנה, אז אני לא נותנת לו כדור."  

המשפט הזה מהדהד בראשי. שמעתי אותו אינספור פעמים - מהורים במפגשי הדרכה, ממורים בחדר המורים, ואפילו מעצמי, כאמא לילדים עם ADHD.

אני יושבת היום בצומת הדרכים המיוחד הזה - כאמא, כמורה להוראה מותאמת, וכמדריכת הורים המתמחה ב-ADHD. הלב שלי נקרע כל פעם מחדש כשאני רואה את המחיר הכבד שמשלמים הילדים שלנו על ה"וויתור" הזה – על מניעת הכלי שיכול לעזור להם לצלוח את היום בצורה מיטבית.

 מעבר לסתם "להתרכז"

לעיתים אנחנו נוטים לצמצם את השפעת הטיפול התרופתי (ה"כדור") ליכולת להתרכז בלימודים. אבל חשוב לזכור ש-ADHD משפיעה על מגוון רחב של תפקודים ניהוליים (Executive Functions). זה כולל:

1. וויסות רגשי – כשהכדור מותאם, הילד מצליח לשלוט בתגובות הרגשיות שלו, ולנהל מצבים חברתיים בלי להתפוצץ מתסכול או מבושה.  

2. שליטה בדחפים – התרופה מאפשרת לילד לחשוב רגע לפני שהוא מגיב או פועל, ובכך להפחית תגובות אימפולסיביות.  

3. תכנון וארגון – בין אם מדובר להביא ציוד לטיול או לזכור משימות בכיתה, הילד מסוגל להתנהל עם פחות בלבול.  

4. יוזמה והתמדה – התרופה עוזרת לפתוח "חלון" שבו הילד מרגיש מסוגל יותר להתחיל משימות ולהתמיד בהן.  

5. זיכרון עבודה – הילד יכול להחזיק בראש הנחיות ומידע חשוב, מבלי להישאב להסחות דעת מתמידות.

---

 ההשפעה החברתית-רגשית

לעיתים אנחנו שוכחים את ההיבט החברתי של ADHD. ילדים עם קשיי קשב וריכוז מתקשים לעיתים לזהות מצבים חברתיים ולגייס את היכולות החברתיות הנדרשות. הם עלולים:

- להתפרץ לתוך שיחות  

- לכעוס מהר מדי  

- להיעלב בקלות  

- להיתפס כ"לא מקשיבים" לחברים שלהם  

התרופה, כשהיא מותאמת, לא רק עוזרת להם לשבת בשקט בכיתה, אלא גם מאפשרת להשהות קצת את הדחף להגיב. זה אומר שיש להם רגע לעצור, לחשוב מה הם מרגישים, ולנהל אינטראקציה חברתית בצורה נעימה ומכבדת יותר.

דוגמה קטנה מחיי היומיום:  

בטיול השנתי של בני, כשליוויתי את הכיתה, ראיתי איך הוא מצליח לשחק עם החברים בלי שהערות קטנות, משחקי קנטור וצחוקים יובילו להתלקחות רגשית או לכעס. הוא התקשה לשלוט בזה ללא טיפול תרופתי. כשכן ניתן לו הטיפול המתאים, הוא הצליח לצחוק במקום להיפגע, להגיב מבלי לצעוק, ולתקשר את הרגשות שלו במקום להתפרץ.

 "אז למה לא ניתן לו להיות חופשי מדי פעם?"

זו שאלה שאני שומעת שוב ושוב. התשובה פשוטה: אבל לפני כן שאלה.. האם הייתם מבקשים מילד שמרכיב משקפיים לצאת לטיול בלי משקפיים? וילד שמרכיב מכשיר שמיעה? ... נראה שבמקרים הללו התשובה ברורה.

כשהוא נטול הכלי שמאפשר לו לווסת את עצמו, הוא לא באמת "חופשי". הקשיים שלו פשוט משתלטים עליו. במקום ליהנות, הוא עסוק בלהילחם בחוסר היכולת להתרכז, לשלוט בדחפים ולהתמודד עם אינטראקציות חברתיות. בסופו של דבר, הוא לא באמת נהנה – הוא מתוסכל.

---

 סיפור אישי

אני זוכרת את עצמי עומדת מול ארון התרופות בבוקר של טיול שנתי, מתלבטת: "האם לתת לו היום כדור?". במבט לאחור, בכל פעם שהחלטתי "לחסוך" לו את הכדור כדי שיהיה "כמו כולם", מצאתי ילד שנותר פגוע מהערות חוזרות, מתקשה להתחבר לחברים, ומסיים את הטיול עם דמעות של תסכול במקום עם חיוך של כיף.

היום, כשאני מדברת עם הורים שמתמודדים עם אותה דילמה, אני אומרת:  

"אני מבינה את הרצון להרגיש שהוא חופשי, אבל החופש האמיתי מגיע כשיש לו יכולת להתמודד עם המצב. כשהוא מסוגל לתקשר ברוגע עם חברים, לצחוק ביחד, לשמור על הקשב ולהיות חלק אמיתי מהחוויה."

---

 למה "כן לתת כדור" זה לא חולשה?

- אנחנו מעניקים להם בסיס רגשי יציב יותר, במקום סופות תסכול שמובילות לפרץ כעס או בכי.  

- הם מרוויחים חוסן חברתי, יכולים ליזום שיחות, להשתתף בפעילויות, ולהרגיש חלק מהקבוצה.  

- התדמית העצמית שלהם מתחזקת – הם לא שומעים כל היום "תירגע", "די", "תפסיק להפריע". במקום זה הם מקבלים יותר תיווך חיובי, וחווים פידבקים בוני ביטחון.  

כשילד מקבל את הכלי שמסייע לו – ולא משנה אם זה משקפיים, מכשיר שמיעה, או תרופה – הוא מסוגל להוציא לאור את כל מה שטוב בו. הוא מרגיש טוב עם עצמו, ובהדרגה גם הסביבה מגיבה אליו אחרת. 

---

נקודה למחשבה...

כהורים – כולנו רוצים שהילדים שלנו ייהנו ויממשו את הפוטנציאל החברתי־רגשי שלהם.  

לעיתים, הצעד הכי גדול לקראת ההנאה וההשתלבות האמיתית הוא דווקא לתת להם את הכלים שבאמצעותם הם יכולים לנהל את עצמם טוב יותר, במקום לזרוק אותם למים עמוקים בלעדיהם.

אני מזמינה אתכם לשתף:  

• האם גם אתם התלבטתם לגבי ויתור על הכדור ל"יום כיף" או טיול?  

• אילו השלכות חברתיות-רגשיות ראיתם כשהילד לא קיבל את התמיכה?  

• מה עזר לכם לקבל את ההחלטה הנכונה עבורו?

אתם לא לבד במסע הזה. כשמבינים שעבור ילד עם ADHD, תרופה היא לא "הגבלה" אלא "תמיכה" – מאפשרים לו לפרוח, חברתית ורגשית, וליהנות באמת מהחיים.

#ADHD #תפקודים_ניהוליים #הורות_מכילה #הוראה_מותאמת #התאמות_אישיות #בריאות_נפשית #חוסן_חברתי